ויקיפדיה

הסכם השלום בין ישראל לירדן – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ הגהה
שורה 12:
ב-1970 נעשה ניסיון הפיכה פלסטיני בירדן. במהלך ניסיון זה נכנסו טנקים סוריים לשטחה. ישראל יצאה לעזרת ירדן. היא ריכזה כוחות של צה"ל ליד גבולה עם סוריה ומטוסי חיל האוויר פטרלו מעל שמי ירדן. צעדים אלו סייעו להרתיע את הסורים ואילצו אותם לסגת מירדן. לאחר דיכויה של ההפיכה הודה חוסיין לישראל על עזרתה אבל נזהר שלא לעשות זאת בפומבי. כמו כן הוא נזהר שלא לחשוף את הקשר הישראלי-ירדני שהיה באותה שעה. גם ישראל נמנעה מפרסום זה.
 
ב-25 בספטמבר 1973 הזהיר חוסיין את [[גולדה מאיר]] על כך שקיפאון בתהליך המדיני האזורי עלול להאיץ מלחמה. שר הביטחון דאז [[משה דיין]] הגיע למסקנה שירדן לא תשתתף במלחמה וזאת בעקבות הנתק ביחסים בינה לבין סוריה ומצרים, אם כי ביום פרוץ המלחמה עצמה לא היה כה בטוח בכך. באביב שלפני כן נעשו ניסיונות מצריים וסוריים לשלב את ירדן בהכנות למלחמה אבל חוסיין היה מסויג באשר להשתתפותו. בעקבות חששותיו מ[[חיל האוויר הישראלי]] וזכירתו את המחיר ששילם ב-1967 סירב להשתתף במלחמה באופן פעיל. במהלך [[מלחמת יום הכיפורים]] עצמה נעשו ניסיונות זהירים הן של ישראל והן של ירדן לא להתסיס את האווירה ביניהם. כאשר ירדן רצתה לשלוח כוחות שריון לאזור [[רמת הגולן]] היא שלחה מברק דרך [[הנרי קיסינג'ר]].{{הערה|Henry Kissinger, Years of Upheaval, p.506|שמאל=כן}}. ישראל החליטה שהיא תתקוף כל טנק שיעמוד בדרכה כולל טנקים ירדנים שישתתפו השתתפות פעילה נגד ישראל. וכך, כאשר 30 טנקים ירדניים נעו לעבר עמדות של צה"ל בגולן נערך קרב בו השמיד צה"ל 22 טנקים ירדנים. עם זאת, הורה דיין לא לפרסם ש"צה"ל פגע בטנקים ירדניים".{{הערה|אריה בראון, דיין במלחמת יום הכיפורים, עמ' 189-190.189–190}}.
 
במהלך אפריל [[1987]], נוהלו בחשאי שיחות בין שר החוץ דאז, [[שמעון פרס]], לבין גורמים בממשלת ירדן, לרבות ראש הממשלה [[זיד א-ריפאעי]]. במסגרת השיחות שבוצעו בלונדון ניסה פרס לקדם את הרעיון שלפיו ממלכת ירדן תחזור לשלוט באוכלוסייה ה[[פלסטינים|פלסטינית]] [[|הגדה המערבית|בגדה המערבית]] במתכונת כלשהי, ובמקביל תחתום על חוזה שלום עם ישראל. לאחר חתימתו של פרס ושל חוסיין מלך ירדן על הסכם מסגרת הכפוף לדיונים ולהסכמת הממשלות, הסכם שנקרא באופן בלתי רשמי [[הסכם לונדון (פרס-חוסיין)|הסכם לונדון]], שב פרס לארץ וניסה לקדם את ההסכם בתיווכה של ארצות הברית. אלא ש[[יצחק שמיר|שמיר]], ראש הממשלה דאז, התנגד להסכם והביא לטרפודו, הן מחמת החשש שוועידה בינלאומית המתווכת בדיוני הההסכם, עלולה להטיל לחץ על ישראל להגעה לפתרון המנוגד לאינטרסים שלה, והן מחמת העובדה שפרס סירב להעביר לידיו עותק של הסכם המסגרת החתום "מחשש להדלפות".{{הערה|Shimon Peres, 1995, ''Battling for Peace: Memories'', Orion Books}} שמיר לא היה מסוגל לאשר מסגרת שלפרטיו המדויקים הוא לא נחשף.
שורה 29:
 
'''הסעיפים העיקריים בחוזה השלום:'''
* '''גבולות:''' הוסכם על [[גבול]] משותף כאשרשהתוואי התוואישלו שלהוא תוואי זרימת [[נהר הירדן]]. הוא הגבול, ובמקרהבמקרה של שינוי זרימתובתוואי הואהזרימה הוסכם שהגבול יקבעייקבע מחדש לפי התוואי. ישראל מסרה לירדן אדמה בשני מוקדים -: בערבה ובאי קטן בנהר הירדן. בנהר הירדן, "[[אי השלום]]" שהפךהפך לאזור חיץ המאפשר שהייה לשתי המדינות,. באזור זה נמצאים הסכרים של תחנת הכוח ב[[נהריים]]. בערבה נמסרו כ -300 קמ"ר, לאחר שהירדנים דרשו 380 קמ"ר.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://hamishpat.colman.ac.il/files/05_2011/B_ERobinstein.pdf|הכותב=אליקים רובינשטיין|כותרת=חוזה השלום עם ירדן|אתר=http://hamishpat.colman.ac.il/files/05_2011/B_ERobinstein.pdf|תאריך=}}}}. הירדנים ביקשו שטחי קיבוצים, אולם המדינה מסרה להם שטחים בלתי מעובדים במקומם, זאת לאחר שהירדנים טענו שישראל זלגה מעט מעבר לקווי שביתת הנשק של 1948. הזליגה לא הוכחה שכן הגבול לא סומן אזלפני המלחמה בקואורדינטות מדויקות, אולםואף על פי כן, ישראל הלכה לקראת ירדן. כמו כן נקבעו הסכמי חכירה לחלק מהשטחים ב[[מובלעת צופר]] ב[[הערבה|ערבה]] ובנהריים. קטע הגבול מ[[עין גדי (קיבוץ)|עין גדי]] ועד [[בית שאן]] לא סומן, מפני שירדן טענה ש[[הרשות הפלסטינית]] צריכה להיות שותפה בקביעת גבול זה.
* '''[[נורמליזציה]]:''' מסגרת נורמליזציה מלאה, כינון יחסים דיפלומטיים ופתיחת שגרירויות, אשרות לתיירים, פתיחת קו אווירי, חופש גישה הדדי לנמלי הים, והקמת אזור סחר חופשי ופארק תעשיות בערבה. במסגרת שכנות טובה, איסור על תעמולה עוינת ועל ביטויים שליליים בחוקי המדינות.
* '''ביטחון:''' כיבוד הטריטוריה של המדינה השכנה, אי כניסה אליה ללא רשות, שיתוף פעולה במניעת [[טרור]], ואי מתן אפשרות או שיתוף פעולה עם גורמים או קואליציה שיפעלו כנגד המדינה השנייה, כולל פעולות סיכול כנגד [[מחבל]]ים או [[הברחה|מבריחים]].
שורה 35:
* '''מים:''' במסגרת חלוקה צודקת של המים בירדן, ב[[ירמוך]] ובמי התהום של הערבה, התחייבה ישראל להעמיד לרשות ירדן 50 מיליון מ"ק מים מדי שנה מ[[ים כנרת|הכנרת]] ולחלוק את מימי הירמוך כך שירדן תקבל 3/4 ממנו. כמו כן, לפתח מקורות נוספים למים כמו בניית שני מאגרים על הירדן וסיוע הדדי במשאב זה בשנים בעיתיות (יצוין שירדן תבעה לקבל ממי הכנרת 100 מיליון מ"ק בשנה).
* '''עקורים:''' ישראל וירדן ישתפו פעולה במטרה להקל את סבלם של העקורים וה[[פליטים]], כולל הקמת ועדה מרובעת הכוללת את ישראל, ירדן הפלסטינים ומצרים שתנסה למצוא דרכי פתרון.
* '''הר הבית:''' "ישראל מכבדת את תפקידה המיוחד הקיים של הממלכה ההאשמית של ירדן במקומות קדושים מוסלמיים בירושלים. בשעה שייערך המשא-ומתן על מעמד הקבע, תעניק ישראל עדיפות גבוהה לתפקיד הירדני ההיסטורי במקומות קדושים אלה.".{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.knesset.gov.il/process/docs/peace-jordan.htm|הכותב=אתר הכנסת|כותרת=פרטי הסכם השלום עם ירדן|אתר=https://www.knesset.gov.il/process/docs/peace-jordan.htm|תאריך=}}}}
 
==טקס החתימה והשלכות ההסכם==
שורה 52:
 
=== סיום חכירת השטחים ===
באוקטובר [[2018]] הודיעה ממלכת ירדן, עקב מחאה ציבורית חריפה<ref>{{הערה|{{Cite news|url=https://www.alwakeelnews.com/Section_1/%D8%A7%D8%AE%D8%A8%D8%A7%D8%B1-%D9%85%D8%AD%D9%84%D9%8A%D8%A9/%D9%85%D8%B3%D9%8A%D8%B1%D8%A9-%D8%A8%D8%B9%D9%85%D8%A7%D9%86-%D8%AA%D8%B7%D8%A7%D9%84%D8%A8-%D8%A7%D9%84%D8%AD%D9%83%D9%88%D9%85%D8%A9-%D8%A8%D8%A7%D8%B3%D8%AA%D8%B9%D8%A7%D8%AF%D8%A9-%D8%A3%D8%B1%D8%A7%D8%B6%D9%8A-%D8%A7%D9%84%D8%A8%D8%A7%D9%82%D9%88%D8%B1%D8%A9-%D9%88%D8%A7%D9%84%D8%BA%D9%85%D8%B1_308508|title=مسيرة بعمان تطالب الحكومة باستعادة أراضي الباقورة والغمر - الوكيل الاخباري|date=2018-10-19|newspaper=الوكيل الاخباري|language=ar-AR|access-date=2018-10-21}}</ref>}} כי לא תאריך את הסכם החכירה של שטחי [[מובלעת צופר]] ו[[נהריים]],. כש[[עבדאללה השני, מלך ירדן|עבדאללה השני]] הודיעהסביר כי במלאת 25 שנים, על פי החתום בהסכםבנספח להסכם, על שני הצדדים להסכים להמשך החכירה על המשךמנת החכירהלהמשיכה, ועל כן הוא מודיע שלא יאריך את ההסכםהחכירה. לחץ ציבורי עצום התקיים בירדן על מנת לשכנע את המלך לבטל את ההסכםהחכירה, בשורה של הפגנות ברחוב וגם מכתבבמכתב חתוםשהיו עלחתומים ידיעליו 80שמונים חברימחברי הפרלמנט הירדני (מתוך 130 חברי פרלמנט בסך הכול)<ref>.{{הערה|{{Cite news|url=https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5376142,00.html|title=ירדן מבטלת חלק מהסכם השלום: שטחים יחזרו לריבונותה|last=אייכנר|first=דניאל סלאמה ואיתמר|date=2018-10-21|newspaper=Ynet|language=he|access-date=2018-10-21}}</ref>}}
 
==ראו גם==
שורה 59:
 
==לקריאה נוספת==
*[[משה ז"ק]], '''חוסיין עושה שלום''', [[אוניברסיטת בר-אילן]], 1996.
*[[שמעון שמיר]], '''עלייתו ושקיעתו של השלום החם עם ירדן: המדינאות הישראלית בימי חוסיין''', [[הוצאת הקיבוץ המאוחד|הקיבוץ המאוחד]], תשע"ב.
{{-}}
 
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/הסכם_השלום_בין_ישראל_לירדן"