דרום ארצות הברית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור למשטר צבאי |
|||
שורה 58:
ב[[הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1860|בחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 1860]], ערכה המפלגה הרפובליקנית, בהנהגתו של [[אברהם לינקולן]], קמפיין נגד הרחבת העבדות מעבר למדינות שבהן התקיימה העבדות עד אז. הרפובליקנים היו חסידים נלהבים של [[לאומיות]], ובמצע הבחירות שלהם בשנת 1860 דחו כל צורה של איום לפירוק האיחוד, כהכרזה של בגידה. לאחר הניצחון הרפובליקני בבחירות, ולפני שהממשל החדש תפס את מקומו ב-[[4 במרץ]] 1861, הכריזו 6 מדינות ה[[כותנה]] (דרום קרוליינה, אלבמה, פלורידה, ג'ורג'יה, לואיזיאנה ומיסיסיפי) על פרישתן מהאיחוד וחברו יחדיו כדי ליצור את הקונפדרציה של מדינות אמריקה בראשות [[ג'פרסון דייוויס]], וחודש מאוחר יותר הצטרפה גם טקסס. הממשל היוצא של הנשיא [[ג'יימס ביוקנן]] וגם הממשל הנכנס בראשותו של אברהם לינקולן, דחו את חוקיותו של מהלך הפרישה, והחשיבו אותו כמרד. שמונה המדינות הנוספות שבהן התקיימה עבדות, דחו את רעיון הפרישה בשלב הזה.
פעולות האיבה החלו ב-[[12 באפריל]] 1861, כאשר כוחות הקונפדרציה תקפו את ה[[קרב פורט סאמטר|מצודה של צבא ארצות הברית]] ב[[פורט סאמטר]] שבמדינת דרום קרוליינה. תגובתו של לינקולן הייתה גיוס של צבא מתנדבים מכל מדינה באיחוד כדי לכבוש מחדש את השטח הפדרלי. תגובה זו הביאה להכרזת פרישה של ארבע מדינות עבדות נוספות (וירג'יניה, ארקנסו, טנסי וצפון קרוליינה). שני הצדדים גייסו צבאות, כאשר האיחוד תפס את השליטה במדינות הגבול בתחילתה של המלחמה והטיל [[הסגר הימי על הקונפדרציה של אמריקה|סגר ימי]] שלמעשה סיים בפועל את מכירות הכותנה שעליהן נשענה כלכלתו של הדרום, וחסם את רוב הייבוא. במזרח, נותרה הלוחמה היבשתית ללא הכרעה בשנים 62–1861, כאשר הקונפדרציה הצליחה להדוף את התקפותיו של האיחוד, שנועדו לכבוש את בירת הקונפדרציה, [[ריצ'מונד (וירג'יניה)|ריצ'מונד]] שבווירג'יניה. בספטמבר 1862, הפכה [[הכרזת האמנציפציה]] של הנשיא אברהם לינקולן את סיום העבדות במדינות הדרום לאחת ממטרות המלחמה{{הערה|פרנק .ל. ויליאמס, '''לעשות פחות ולעשות יותר: הנשיא וההצהרה—חוקית, צבאית, ופוליטית", עמ' 74-5}}, והניאו את הבריטים מלהתערב בנעשה{{הערה|הווארד ג'ונס, [http://books.google.co.il/books?id=Am9yuBg4eOYC&printsec=frontcover&dq=Howard+Jones,+Abraham+Lincoln+and+a+New+Birth+of+Freedom:+The+Union+and+Slavery+in+the+Diplomacy+of+the+Civil+War&source=bl&ots=mVIy5S2bY4&sig=kGGLmh4nbNVPyTM-1RaH4cmlSX4&hl=iw&ei=mQ1wTZuLN4aMswbZ7fzqDg&sa=X&oi=book_result&ct=result&resnum=2&ved=0CB8Q6AEwAQ#v=onepage&q&f=false אברהם לינקולן ולידתו המחודשת של החופש: האיחוד והעבדות בדיפלומטיה של מלחמת האזרחים], עמ' 154}}.
מפקד הקונפדרציה, [[רוברט לי]], ניצח בקרבות בווירג'יניה, אך בשנת 1863 נעצרה התקדמותו צפונה והוא החל לסגת דרומה, תוך כדי אבדות כבדות, לאחר [[קרב גטיסבורג]]. במערב, השיג האיחוד שליטה על [[נהר המיסיסיפי]], לאחר [[המצור על ויקסבורג|תפיסתה של ויקסבורג]], ובשל כך חילק את הקונפדרציה לשניים, תוך שהוא מנתק את ארקנסו ולואיזיאנה משאר המדינות. האיחוד הצליח להפיק תועלת לאורך זמן מיתרונו בציוד ובכוח אדם בשנת 1864, כש[[יוליסס סימפסון גרנט]] נלחם בסדרה של קרבות לאורך היבשת נגד גנרל רוברט לי, בעוד הגנרל [[ויליאם שרמן]] כבש את העיר [[אטלנטה]] ו[[מסעו של שרמן אל הים|צעד אל הים]]. התנגדותה הצבאית של הקונפדרציה נעצרה לאחר כניעתו של לי בפני גרנט ב[[קרב אפומטוקס|בית המשפט באפומטוקס]] ב-[[9 באפריל]] [[1865]].
| |||