פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 4 בתים, לפני 9 חודשים
מ
הוספת קישור לרגש
'''[[ריאליזם פואטי|הריאליזם הפואטי]]''' היה תנועה אמנותית שהתפתחה ב[[צרפת]] החל מ[[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות ה-30]] עד פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]]. הריאליזם הפואטי לא היה אחיד כמו זרמים קולנועיים אחרים באותה תקופה, והיווה יותר מגמת יצירה מאשר אסכולה מגובשת. הריאליזם הפואטי התאפיין בעיסוק בדמויות משולי החברה שמקבלות את ההזדמנות שלהן לממש את אהבת חייהן אולם מחמיצות אותה בסופו של דבר, מוצפות באווירה פטאליסטית, נוסטלגית ומרירה. סוג זה של ריאליזם נקרא "ריאליזם פואטי" נוכח הרמה הגבוהה של ה[[אסתטיקה]] בצילום, תוך הקפדה יוצאת דופן על דימויים וויזואליים ריאליסטיים, שלעיתים משכה את תשומת הלב לצדדים התיאוריים של ה[[סרט קולנוע|סרט]] ולא לעלילה עצמה.
 
[[נאו-ריאליזם איטלקי|'''הנאו-ריאליזם האיטלקי''']] היה זרם משפיע בקולנוע שנוצר ב[[איטליה]] בשלהי [[מלחמת העולם השנייה]] ודעך בתחילת [[שנות ה-50]]. כראי למצב הקשה ששרר באיטליה שאחרי המלחמה, הנאו-ריאליזם עסק בעיקר בקשיי היום-יום של בן [[מעמד הפועלים]] ושאר המעמדות הנמוכים בחברה: ייאוש, עוני ותבוסות לאן שלא יפנה. העיסוק נעשה תוך הדגשת ההתנגשות שבין האדם לסביבתו, בין הסבל הרגשיה[[רגש]]י של הפרט לבין המציאות הפיזית הקשה. הנאו-ריאליזם דגל ב[[ריאליזם (אמנות)|ריאליזם]] קיצוני ובחשיפה בוטה של המציאות החברתית הקשה של אותה התקופה. מבחינה סגנונית הוא ניכר בהשקעה מינימאלית בסגנון וב[[תפאורה]], שהתבטאה בעיקר בצילום מחוץ לאולפן ובשימוש ב[[שחקן|שחקנים]] לא-מקצועיים.
 
[[הגל הצרפתי החדש|'''הגל החדש של הקולנוע הצרפתי''']] היה תנועה קולנועית ב[[שנות השישים]] של [[המאה ה-20]]. סרטי הגל החדש הצרפתי נשאו לרוב אופי [[אקזיסטנציאליזם|אקזיסטנציאליסטי]] ועסקו בנושאים כמו הדגשת תפקידו של היחיד בקבלת ה[[אבסורד|אבסורדיות]] שבקיום האנושי. המסרים עצמם לא הועברו רק בעזרת תוכן הסרטים ועלילתם, אלא גם בעזרת טכניקות בימוי וצילום שונות וחריגות יחסית ששימשו כאמצעי אמנותי להעברת המסר ביצירה. הבמאים צילמו ברחובות, כשהם דוחים את רעיון הצילום באולפן.