שכר לימוד – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לאוניברסיטה ציבורית
אין תקציר עריכה
שורה 64:
בראשית ימי מדינת ישראל, שכר הלימוד באוניברסיטה היווה רק חלק קטן מהכנסות המוסד, בין 5-10%, כאשר סטודנטים למדעי הטבע שילמו בנוסף לשכר הלימוד גם תשלום עבור מעבדות{{הערה|{{הצופה||ציבור הסטודנטים ובעיותיו|1952/07/18|00403}}}}. האוניברסיטה בקשה להעלות מדי שנה את שכר הלימוד בגלל ה[[אינפלציה]], אולם הסטודנטים טענו שהם אינם יכולים לעמוד בשכר לימוד גבוה והתנגדו להעלאות בשכר הלימוד{{הערה|{{על המשמר||הסטודנטים תובעים הנחה בשכר לימוד|1950/06/01|00613}}{{ש}}{{על המשמר||דנים בתביעת הסטודנטים|1952/07/09|00401}}}}. באמצע שנת 1952 המליצה ועדת החינוך של הכנסת על העלאת שכר הלימוד ל-100 ל"י, תוך ש-20 ל"י מועברות לקרן מלגות, ונעשים צעדים משלימים לסיוע לסטודנטים{{הערה|{{חרות||עד מתי ישבתו הלימודים באוניברסיטה|1952/11/10|00208}}}}. בפתיחת שנת הלימודים של 1952–1953 קיימו הסטודנטים שביתת תשלומים בדרישה להורדת שכר הלימוד{{הערה|{{חרות||ראשי האוניברסיטאות מסבירים|1952/11/11|00413}}}}. ב[[הטכניון|טכניון]] היווה שכר הלימוד כ-15% מעלות החזקת המוסד{{הערה|{{מעריב||הדלתות ננעלות - הסטודנטים ... בחוץ|1953/12/11|00800}}}}. ב[[בית הספר הגבוה למשפט וכלכלה]] כיסו התלמידים את כל הוצאות המוסד{{הערה|{{חרות||האמת מאחורי פרשת הטכניון|1953/12/23|00206}}}}. בטכניון התקיימה שביתת תשלומים בדצמבר 1953, נגד העלאת שכר הלימוד{{הערה|{{על המשמר||הסטודנטים תובעים מומ תוך כדי הלימודים|1953/12/25|00806}}}}. באוגוסט 1954 קבע שר החינוך שכר לימוד אחיד לכל הפקולטות באוניברסיטה ובטכניון{{הערה|{{חרות||שכר לימוד באוניברסיטה ובטכניון|1954/08/11|00402}}}}, תוך העלאת שכר הלימוד{{הערה|{{חרות||משמעות העלאת שכר הלימוד באוניברסיטה|1954/08/26|00300}}}} דבר שהביא שוב לשביתת סטודנטים{{הערה|{{דבר||נגמרה שביתת הסטודנטים|1954/12/03|01000}}}}. בעקבות השביתה הוסכם על שיטת הצמדה חלקית של שכר הלימוד והקצבת 20% משכר הלימוד לקרן מלגות{{הערה|{{חרות||התנגדות לשכר לימוד מודרג באוניברסיטאות|1958/12/24|00507}}}}.
=====ועדת אגרנט=====
בעקבות קשיים תקציביים של המוסדות להשכלה גבוהה, הוקמה ועדת אגרנט. זו, קבעה במרץ 1959 כי יש צורך בהעלאה של שכר הלימוד, הצמדה ליוקר המחיה ולשכר המרצים והעמדה ממשלתית של הלוואות בגובה עד 40% משכר הלימוד{{הערה|{{חרות||אושרו המלצות ועדת אגרנט|1959/03/16|00202}}}}. הסטודנטים התנגדו למסקנות הוועדה ואיימו בשביתה{{הערה|{{דבר||הסטודנטים באוניברסיטה העברית מאיימים לשבות מ-15 במאי|1959/05/07|00214}}}}. מסקנות הוועדה לא יושמו לחלוטין ושכר הלימוד הוצמד רק ליוקר המחיה ולא לשכר האקדמאים. עם עליית שכר האקדמאים בשנות ה-60 נוצרו למוסדות גרעונות גדולים{{הערה|{{דבר||הטכניון זקוק לפיתוח ומתלבט בתקציבו|1966/06/19|00500}}}} שהביאו להקמת ועדת קרגמן בשנת 1966, כדי להעלות את שכר הלימוד בלא לפגוע בסטודנטים מעוטי יכולת{{הערה|{{מעריב||הסטודנטים נערכים למאבק|1966/07/20|00700}}}}. חברי ועדת קרגמן נחלקו לגבי העלאת שכר הלימוד, אך עמדתו של [[ישראל קרגמן]] הייתה שיש להכפיל את שכר הלימוד ולהנהיג שכר לימוד מדורג{{הערה|{{מעריב|אברהם רותם|ועדת קרגמן הגישה המלצותיה|1966/09/11|00704}}}}. הממשלה דנה בהצעות הוועדה{{הערה|{{מעריב||ההכרעה אם הלהעלותלהעלות את שכר הלימוד במוסדות ההשכלה הגבוהה - נדחתה|1966/10/24|00300}}}} והחליטה להעלות את שכר הלימוד רק באופן חלקי{{הערה|{{מעריב||28,000 סטודנטים פתחו בשביתה|1966/11/28|00106}}}}. החלטה זו הביאה לשביתת סטודנטים למספר ימים{{הערה|{{דבר||עשרת הימים של הסטודנטים|1966/12/09|00508}}}}. בפועל, המשיך שכר הלימוד לעלות פחות או יותר בהתאם למתווה של ועדת אגרנט{{הערה|{{דבר|דניאל בלוך|הסטודנט יכול לשלם|1971/09/30|00708}}}}. בשנים 1971–1974 הוקמו ועדות בר ניב והרפז במטרה להביא להעלאת שכר הלימוד תוך הנהגת שכר לימוד מודרג{{הערה|{{מעריב||מבוי סתום בדיונים|1974/09/01|00309}}}}, אולם ניסיונות אלו כשלו עם החלטת שר החינוך [[אהרן ידלין]] בנובמבר 1974 לקבל את עמדת הסטודנטים ולדחות את הנהגת שכר הלימוד המדורג לשנה הבאה{{הערה|{{מעריב||סופית: שכר הלימוד|1974/11/08|00500}}}}, תוך המשך קביעת שכר הלימוד בהתאם למתווה של ועדת אגרנט{{הערה|{{מעריב|יחיאל לימור|העלאת שכר הלימוד באוניברסיטאות|1974/11/11|02610}}}}. באוגוסט 1976 חדל שר החינוך מנסיונותיו להגיע להסכמה עם הסטודנטים והורה לראשי האוניברסיטאות לקבוע את שכר הלימוד. אלו קבעו את שכר הלימוד ברמה של כ-10% מעל מה שלשיטתם מתחייב ממסקנות ועדת אגרנט. בעוד בשנות ה-50 היוו תרומות כמחצית מתקציב האוניברסיטאות, בהם למדו כ-7000 סטודנטים, בשנת 1976 הגיע מספר הסטודנטים לכ-50,000 וההקצבות של הממשלה והסוכנות היוו כ-80% מתקציב האוניברסיטאות. בעקבות זאת, קבעו ראשי האוניברסיטאות שחלקם של הסטודנטים בתקציב האוניברסיטאות צריך לגדול{{הערה|{{מעריב|גדליהו יעקבי|האמת על שכר הלימוד באוניברסיטה|1976/10/18|03408}}}}.
 
בהמשך הוקמו ועדת נבון (1977), ועדת קצב (1982), ועדת קוברסקי (1991), ועדת מלץ (1996), [[ועדת וינוגרד (לשכר לימוד)|ועדת וינוגרד]] (2001) ו[[ועדת שוחט לבחינת מערכת ההשכלה הגבוהה|ועדת שוחט]] (2006).