הטקטיקה והאסטרטגיה האירופיות בימי הביניים – הבדלי גרסאות

הסיבה נעוצה בעובדה שחוד החץ צריך להיות צר וארוך. במידה והחץ חדר את השריון ולא פגע באיבר חיוני, שום פעילות לא נפגעה. פגיעה ב[[יד]] או ב[[רגל]] לא גרמה לשיתוק האביר, וייתכן שבשל להט הקרב לא יחוש כאב. חץ בעל חוד קטן כל כך לא גורם לנזק רב, אלא אם כן פגע וחדר באחד מהמקומות הבאים - [[מפרק]], [[ראש]], [[פנים]], [[איברי מין]], [[עורק]] ראשי או [[איברים פנימיים]]. פגיעה במפרק הייתה אפשרית, אך קשה בגלל גודלו הקטן, תוצאת פגיעה כזאת הייתה שיתוק האביר למשך כל הקרב. פגיעה בראש לא הייתה משמעותית כי לאבירים היו 2-3 [[קסדה|קסדות]] על הראש - [[כובע]] מטבעות [[פלדה]], עליו כובע פלדה ועל זה מה שנקרא "GREAT HELM". פגיעה בפנים או באיברי מין הייתה אפשרית, אך לא סבירה בגלל גודלם הקטן. פגיעה בעורקים ראשיים כמעט בלתי אפשרית כי כולם עוברים בחלקים הפנימיים של הגפיים. פגיעה באיבר פנימי הייתה קשה בגלל גודלם הקטן יחסית וההגנה המרובה שיש לאזור - המגן כיסה בדרך כלל את אזור ה[[חזה]] וה[[בטן]]. בנוסף, גם אם החץ חדר, מהירותו ירדה מאוד בגלל השריון ועשרות שכבות הבד שמגנות על הגוף מחבטות. כתוצאה מכך הפצע לא יהיה מסוכן ברב המקרים. הדימום יהיה לא רציני, לפחות בהתחלה. יכול להיות שהאביר ימות אחר כך בגלל [[זיהום (רפואה)|זיהום]], אבל בינתיים הוא יכול לעשות שמות במערך הקשתים.