יונדב בן שמעה – הבדלי גרסאות

'''יוֹנָדָב, בֶּן- שִׁמְעָה''', או בשמו המלא '''יהונדב בן שמעה''' הוא [[דמות מקראית]], נזכר כ'''רֵעַ''' [[אמנון (דמות מקראית)|אמנון]] וכ'''ומצוין שהיה {{הדגשה|אִישׁ חָכָם מְאֹד'''}}. יונדב היה מעורב ב[[מעשה אמנון ותמר]], ואמנון הלך אחר עצתו. יונדב נזכר ב{{תנ"ך|שמואל ב|יג}}. אביו, [[שמעה (דמות מקראית)|שמעה]] היה אחי [[דוד]]. יונדב הוא בן דוד של [[אמנון (דמות מקראית)|אמנון]] ו[[תמר (בת דוד)|תמר]]. השם יהונדב הוא [[שם תיאופוריהמלך]] ופירושו: ה' נדב.

חכמהחוכמה נחשבת במקרא בדרך כלל לתכונה חיובית, מוסרית ואף דתית ככתוב<ref>לדוגמה ב{{תנ"ךהדגשה|תהילים|קיא|י}}: '''רֵאשִׁית חָכְמָה, יִרְאַת ה'- שֵׂכֶל טוֹב, לְכָל- עֹשֵׂיהֶם''', או ב|{{תנ"ך|משלי|א|ב|קצר=כן}} : }}</ref>'''לָדַעַת חָכְמָה וּמוּסָר;לְהָבִין, אִמְרֵי בִינָה.''' אך בסיפור אמנון ותמר נותןתפקד יונדב כחכם להרע, ויעץ עצה המביאה לתוצאות בלתי מוסריות. דמותו של יונדב מנוגדת לדמותו של אמנון המעמיד פני חולה. אמנון נעזר ביונדב כדי להפגש עם תמר מושא תשוקתו. אמנון משתמש בכוח ואילו יונדב משתמש במוח.{{הערה|שמעון בר-אפרת, '''העיצוב האמנותי של הסיפור במקרא''', תל אביב, ספרית הפועלים, 1979, ע"מ 109.}}

יונדב מוצא עילה להפגיש את תמר עם אמנון כדי שהדבר יראה כאילו נעשה בהוראת המלך עצמו.{{הערה|על השאלות העולות מן הסיפור ראו:[[שמעון בר אפרת]], '''העיצוב האמנותי המקרא''', ישראל, תשמ"ד, עמ' 235-199.}}בראש הדברים שיונדב שם בפי אמנון באה בקשה שתמר תבוא אליו. בפסוק ה' נאמר: '''וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוֹנָדָב, שְׁכַב עַל- מִשְׁכָּבְךָ וְהִתְחָל; וּבָא אָבִיךָ לִרְאוֹתֶךָ, וְאָמַרְתָּ אֵלָיו תָּבֹא נָא תָמָר אֲחוֹתִי וְתַבְרֵנִי לֶחֶם וְעָשְׂתָה לְעֵינַי אֶת- הַבִּרְיָה, לְמַעַן אֲשֶׁר אֶרְאֶה, וְאָכַלְתִּי מִיָּדָהּ'''. לאחר מכן יבוא ההסבר. בהמשך הכל יעשה כעצת יונדב אם כי אמנון ישנה את ניסוח הבקשה והוא מציין את סוג המאכל המבוקש.{{הערה|ראו גם: [[יאיר זקוביץ]], '''צבת בצבת עשויה מה בין מדרש פנים-מקראי לבין מדרש חוץ מקראי''', תל אביב, עם עובד, 2009, עמ' 85.}} לאחר חילופי דברים אלו, [[תמר (בת דוד)|תמר]] נאנסת בכח על ידי [[אמנון (דמות מקראית)|אמנון]].