התאיידות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה חזותית עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה חזותית עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 4:
'''התאיידות''', '''התאדות''' או '''אידוי''' היא תהליך בו חומר במצב צבירה נוזל מתנדף לגז. חלק מה[[אטום|אטומים]] או ה[[מולקולה|מולקולות]] ב[[מצב צבירה]] [[נוזל]]י (או מוצק [[המראה (פיזיקה)|ממריא]]) מקבלים מספיק אנרגיה כדי להתנתק משאר החומר ולעבור למצב צבירה [[גז]]י.
== התהליך ==
תהליך זה שונה מ[[רתיחה]]. לדוגמה, [[מים]] ב[[לחץ]] של אטמוספירה אחת עוברים ממצב צבירה נוזלי לגזי תוך כדי רתיחה רק ב-100°C, אבל התאיידות מתרחשת (בקצב מסוים, לעיתים נמוך מאד) בכל [[טמפרטורה]] שהיא. מולקולות המים נמצאות במצב תמידי של התאיידות וזרמי עיבוי בסמוך לפני המים. מולקולות פני השטח שמקבלות אנרגיה מספיקה תעזובנה את הנוזל ותהפוכנה לאדים. ההתאיידות משפיעה רבות על [[אקלים]] [[כדור הארץ]] וחיונית ל[[חיים]] על פניו - היא מהווה חלק מ[[מחזור המים]]. תהליך דומה פועל בחומרים רבים שעובדיםאחרי עם דוחפיםשדוחפים דגים מתים לשם
 
כדי שמולקולה תתנתק מהחומר המוצק או הנוזלי שהיא קשורה אליו, צריכה [[תנועה תרמית|התנועה התרמית]] שלה להתגבר על [[מתח פנים|מתח הפנים]] של החומר. כלומר, ה[[אנרגיה קינטית|אנרגיה הקינטית]] של המולקולה צריכה לעלות על פונקציית העבודה ([[אנרגיה]] מינימלית לביצוע עבודה) של כוחות ה[[אדהזיה|תאחיזה]]<!--נא לתקן קישור, כנראה שלא מדובר ב"קוהזיה"--> על פני החומר. מאחר שהתנועה התרמית מתגברת עם עליית הטמפרטורה, גובר קצב ההתאיידות בטמפרטורות גבוהות. בהתאם, נוזלים בעלי מתח פנים נמוך מראים התאיידות רבה יותר משל נוזלים בעלי מתח פנים גבוה. התאיידות מוגבלת כי רק חלק קטן מהמולקולות נמצאות קרוב לפני השטח, ומתוכן רק אלה שכיוון התנועה התרמית שלהם פונה כלפי חוץ מהחומר יצליחו להמלט ממנו ולהתאדות. כאשר נמלטות מולקולות מהירות, יורדת כמות האנרגיה הקינטית של המולקולות הנותרות, וטמפרטורת הנוזל יורדת מעט. כך למשל פועל מנגנון קירור הגוף על ידי [[הזעה]].