בית הוהנשטאופן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
מ הוספת קישור לבית ולף
שורה 27:
בשנת [[1152]] נבחר פרידריך ל[[קיסר]] [[האימפריה הרומית הקדושה]], ובעקבות כך מסר את הדוכסות לקרוב משפחתו [[פרידריך הרביעי, דוכס שוואביה|פרידריך, דוכס פרנקוניה]]. פרידריך ברברוסה רצה להשיב ולשמר את עצמתה ותהילתה של האימפריה כפי שהיא הייתה בימיו של [[קרל הגדול]] ו[[אוטו הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|אוטו הראשון הגדול]] הוא העריך שהדרך לכך היא שמירה על סדר קפדני בגרמניה עצמה, ועמידה על הזכויות האימפריאליות באיטליה. זכויות אלו כללו בין היתר השפעה רחבה של המלך על מינויים למשרות כנסייתיות, זכויות שקופחו במיוחד במאורע ה[[הליכה לקנוסה]] של המלך [[היינריך הרביעי]]. כמו כן נסוב העימות בין המלך לאפיפיור באשר לזכויותיהן של ערי הצפון, שצברו לעצמן זכויות ולמעשה הפכו ל[[עצמאות|עצמאיות]]. גם כוחה של האימפריה בדרום איטליה ובסיציליה נחלש מאוד.
 
בגרמניה ובאיטליה קמו מחנות תומכים למלך מזה ובאפיפיור מזה. אנשי בית שטאופן ותומכיהם, שנקראו באיטליה [[גואלפים וגיבלינים|גיבלינים]], תמכו בזכויות המלך וטענו שאינו צריך אישור של האפיפיור לסמכותו הריבונית. ומנגד [[בית ולף]] (welf) שנקראו באיטלקית [[גואלפים וגיבלינים|גואלפים]], טענו שהמלך שולט בחסות האפיפיור ותחת סמכותו הדתית. פרידריך ברברוסה היה נדיב מאוד במתן חופש פעולה לאצילים כדי לשמור על שקט [[פוליטיקה|פוליטי]], ובכך גם לרכוש את אהדתם ותמיכתם בתוכניותיו.
 
בסופו של דבר יצא פרידריך בראש [[צבא]] גדול מצויד היטב כדי לכפות את סמכותו על ערי איטליה הצפונית ובראשן [[מילאנו]] שהתאגדו בברית שנקראה "[[הברית הלומברדית]]", ולהוכיח את עדיפות כוחו על זה של האפיפיור [[אלכסנדר השלישי (אפיפיור)|אלכסנדר השלישי]]. זה האחרון לא ישב בחיבוק ידיים, תמך בכל דרך אפשרית בערי הצפון, בנשק ובאנשים, הטיל [[חרם קיסרי|חרם]] על פרידריך והפעיל את גורמי ה[[אופוזיציה]] העוינת את פרידריך מתוך גרמניה. במפגש המכריע, [[קרב ליניאנו]] בשנת [[1176]] נחל פרידריך תבוסה וצבאו ניגף לפני צבא איכרים לא מתוחכם. עם שליטי [[ממלכת סיציליה הנורמנית]] בדרום איטליה שהיו נאמני האפיפיור, הגיע להסכם.