טומאה וטהרה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לעם הארץ |
מבני הנביאים (שיחה | תרומות) הוספת תבנית סוגיה עם מקורות לטומאה וטהרה, קישורים פנימיים |
||
שורה 1:
{{פירוש נוסף|נוכחי=טומאה וטהרה ביהדות}}
{{סוגיה
| שם = טומאה וטהרה
| תמונה = [[קובץ:בתעין007.jpg|250px|]]
| מקרא = {{תנך|ויקרא|ט|א|קצר=כן}} עד {{תנך|ויקרא|טו|לג|ללא=ספר|קצר=כן}} ו{{תנך|במדבר|יט|א|קצר=כן}} עד {{תנך|במדבר|כב|א|ללא=ספר|קצר=כן}}
| משנה = {{ויקיטקסט|משנה סדר טהרות|סדר טהרות}}
| ברייתא =
| תלמוד בבלי =
| תלמוד ירושלמי =
| משנה תורה לרמב"ם = {{ויקיטקסט|רמב"ם ספר טהרה|ספר טהרה}}
| שולחן ערוך =
| ספרי מניין המצוות =
| ספרות הלכתית נוספת =
}}
'''טוּמאה''' היא הגדרה למצב שבו נמצא [[אדם]] או חפץ בעקבות התרחשות מסוימת, שבגללו נאסר על פי ההלכה על אותו פרט טמא להתקרב לכל דבר [[טומאת מקדש וקדשיו|קודש]]. '''טַהֲרה''' (נכונה גם הצורה "טָהֳרה"{{הערה|[http://hebrew-academy.huji.ac.il/hahlatot/GrammarDecisions/TheNounRhymeAndshape/Pages/Ch2D006.aspx דַּוְשָׁה–דְּוָשׁוֹת, חֻלְצָה–חֻלְצוֹת – צורת הרבים של פִּעְלָה, פַּעְלָה; פָּעְלָה, פֻּעְלָה], הערה 2, באתר [[האקדמיה ללשון העברית]]}} ש[[הגיית העברית#הגיית התנועות בעברית|נהגית]] "טוֹהוֹרָה" או "טַהוֹרָה"{{הערה|[http://hebrew-academy.huji.ac.il/sheelot_teshuvot/Pages/24031002.aspx צהריים, מחרת, מחרתיים, פועלי, נעמי - איך הוגים?], באתר האקדמיה ללשון העברית{{ש}}[http://www.safa-ivrit.org/pronounce/tsohoraim.php צהריים (צָהֳרָיִם)], באתר השפה העברית}}) היא העדר הטומאה, על ידי הימנעות מהיטמאות או על ידי היטהרות מהטומאה לאחר שנוצרה, והיא תנאי לגישה אל הקודש. במשמעות רחבה יותר, גם הדברים הגורמים לטומאה, כגון [[בית קברות]], נקראים "טמאים", והיעדר גורמים כאלו נקרא "טהרה".
שורה 6 ⟵ 19:
הלכות הטומאה והטהרה השפיעו רבות על חיי [[עם ישראל]], כיחידים וכ[[חברה (סוציולוגיה)|חברה]], בתקופת קיומו של [[בית המקדש]], ובמידה פחותה יש להן השלכות גם על החיים היהודיים עד ימינו, כדוגמת האיסור ל[[כהן]] להיטמא למת.
▲[[קובץ:בתעין007.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מקווה בחורבת הלל מימי [[בית המקדש השני|בית שני]] בכניסה ל[[בת עין]]]]
==הגדרת המושג טומאה==
===טומאת הנפש===
ב[[תנ"ך]] מופיע ה[[שורש (שפות שמיות)|שורש]] טמ"א בהקשרים רבים, לציון '''שלילתו של מעשה''' מסוים. כך לדוגמה משתמשת התורה בביטוי זה בגנותה את ה[[רצח]]: {{הדגשה|וְלֹא תְטַמֵּא אֶת-הָאָרֶץ|במדבר לה לד|במדבר ל"ה, ל"ד}}, את ה[[ניאוף]]: {{הדגשה|וְאֶל-אֵשֶׁת עֲמִיתְךָ לֹא-תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ לְזָרַע לְטָמְאָה-בָהּ|ויקרא יח כ|ויקרא י"ח, כ'}} (ובאופן דומה ב{{תנ"ך|במדבר|ה|יג|קצר=כן}}) וכן [[עבודה זרה (יהדות)|עבודה זרה]]: {{הדגשה|כִּי מִזַּרְעוֹ נָתַן לַמֹּלֶךְ לְמַעַן טַמֵּא אֶת-מִקְדָּשִׁי|ויקרא כ ג|ויקרא כ', ג'}}. בדוגמאות שלעיל אין המושג "טומאה" מורה כי קיימת טומאה ממשית על אדם או חפץ כלשהו, אלא זהו [[הפשטה|ביטוי מופשט]], אשר נועד להבליט את חומרת המעשה ואת הצורך להימנע ממנו מן ההיבט ה[[מוסר]]י. גם בעל חיים [[כשרות|האסור באכילה]] (כמו [[חזיר]]) נקרא {{ציטוטון|טמא|{{תנ"ך|ויקרא|יא|ז|קצר=כן}}}}, ברם אין פירוש הדבר שיש עליו (בהיותו חי) "רוח טומאה" כלשהי, או כי מי שנוגע בחזיר – עוברת אליו טומאה בגלל נגיעה זו. כינויו "טמא" בא רק לציין את האיסור לאוכלו. ההיטהרות מטומאה זו היא תהליך רוחני-פנימי של [[תשובה (יהדות)|תשובה]], כפי שהתפלל [[דוד המלך]] בספר [[תהילים]]: {{הדגשה|לֵב טָהוֹר בְּרָא-לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי|תהלים נא יב|נ"א, י"ב}}.
בכינוי מושאל משמשת גם הטומאה בספרי המוסר, הקבלה והחסידות ככינוי למרחק נפשי של יהודי מהבורא, הנוצר על ידי עבירות ומעשים רעים. ה[[מלבי"ם]] מגדיר את הטומאה במובן המוסרי כ"טומאת הנפש", לעומת הטומאה במובן ההלכתי המדויק, שהיא "טומאת הגוף".{{הערה|פירוש המלבי"ם, פרשת ויקרא, אות שו.}} לדעתו, קיימת הבחנה בסגנון התורה בין שני הסוגים הללו: כאשר מדובר על טומאה במובן של ליקוי מוסרי, משתמשת התורה במונח "להיטמא ב...", כדי להדגיש את העוון המטמא (כמו "לטמאה בה" שהוזכר לעיל). לעומת זאת, לשון טומאה סתמית, בלי התוספת "ב..." (כמו: {{הדגשה|כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא|ויקרא יא לג|ויקרא י"א, ל"ג}}), נאמרה על הטומאה ההלכתית.
שורה 118 ⟵ 130:
* '''[[בית הפרס]]''' - שדה שהיה בו קבר, ונחרש בטעות ועצמות המת נפרסו והתפזרו בשטח - עפר השדה מטמא את הנוגע בו או הנושא אותו כאילו נגע או נשא מת, מחשש שמא נגע או הזיז עצם קטנה ולא הבחין בכך.
* '''[[גוי#טומאת גויים|טומאת גויים]]''' - חכמים גזרו שגויים יחשבו כזב לכל דבר ועניין. גזירה זו נועדה למנוע מגורים משותפים של ישראל וגויים, בגלל נוהגי פריצות שרווחו בקרב גויים.
* '''עבודה זרה''' - בגלל תיעובה של [[עבודה זרה (יהדות)|עבודה זרה]], קבעו חכמים שהפסלים שמשתחוים להם והקרבנות שמקריבים להם מטמאים כאב הטומאה.{{הערה|{{בבלי|שבת|פג|א}}}}
==הדברים הנטמאים==
שורה 226 ⟵ 238:
מצורע אחר שהתפרסם הוא [[עוזיהו מלך יהודה]], שנכנס ל[[היכל]] כדי להקטיר [[קטורת הסמים|קטורת]], בניגוד להלכה האוסרת על מי שאינו [[כהן]] לעשות כן, ונצטרע בו במקום. הוא נאלץ לעזוב את ירושלים ולהתגורר במקום מבודד ("בית החפשית") עד סוף ימיו, ו[[יותם (מלך יהודה)|יותם]] בנו מילא את מקומו.{{הערה|{{תנ"ך|מלכים ב|טו|ה}}; ובהרחבה ב{{תנ"ך|דברי הימים ב|כו|טז|כג}}}} לאחר פטירתו, נקבר בשדה הסמוך לקברי המלכים.
עם עלות [[חזקיהו המלך]] על כיסא מלכותו, פתח במבצע מקיף לטהרת המקדש, הכהנים והעם, לאחר ההזנחה בימי אביו [[אחז]].{{הערה|{{תנ"ך|דברי הימים ב|כט}}-{{תנ"ך|דברי הימים ב|ל|ללא=שם}}. המושגים של "טומאה" ו"טהרה" משמשים כאן במובן כפול, הן ככינוי ל[[עבודה זרה (יהדות)|עבודה זרה]] וההתרחקות ממנה, והן לטומאה וטהרה במובן הנדון כאן, עיינו [[מלבי"ם]] ל{{תנ"ך|דברי הימים ב|כט|יז|ללא=שם}}.}} הוא קיווה להספיק לטהר את העם לקראת הקרבת [[קרבן פסח|קרבן הפסח]], אך רבים מהעם, בפרט משרידי [[עשרת השבטים]] שגלו תקופה קצרה לפני כן, לא הספיקו להיטהר{{הערה|{{תנ"ך|דברי הימים ב|ל|יח|ללא=פרק}}}}: "מַרְבִּית הָעָם רַבַּת מֵאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה יִשָּׂשכָר וּזְבֻלוּן לֹא הִטֶּהָרוּ, כִּי אָכְלוּ אֶת הַפֶּסַח בְּלֹא כַכָּתוּב, כִּי הִתְפַּלֵּל יְחִזְקִיָּהוּ עֲלֵיהֶם לֵאמֹר: ה' הַטּוֹב יְכַפֵּר בְּעַד". אירועי חג הפסח והטהרה לקראתו היו פתיח למהלך מקיף של שיבה לקיום התורה בישראל, עד שאמרו חז"ל, שבימי חזקיהו: "בדקו מ[[נחלת שבט דן|דן]] ועד [[באר שבע]] - ולא מצאו [[עם הארץ]]; מ[[גבת]] ועד [[תל אפק (אנטיפטריס)|אנטיפרס]] - ולא מצאו תינוק ותינוקת, איש ואשה, שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה".{{הערה|{{בבלי|סנהדרין|צד|ב}}}}
===ימי הבית השני===
| |||