הבחירות לכנסת השתים עשרה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לסטטוס קוו |
מ הוספת קישור לתבוסתנות |
||
שורה 108:
[[ממשלת אחדות לאומית (ישראל)|ממשלת האחדות הלאומית]], אשר בראשה עמדו לחלופין [[שמעון פרס]] ו[[יצחק שמיר]], הגיעה להישגים רבים בשנות קיומה. הנסיגה מעומק [[לבנון]] אל [[רצועת הביטחון]], הורדת ה[[האינפלציה בישראל בשנות ה-80|אינפלציה]] לרמה שאיפשרה פעילות משקית תקינה ו[[מבצע משה|העלאת יהודי אתיופיה]] היו אך אחדים מן ההישגים שהגיעה אליהם ממשלה זו. אך ממשלה זו הייתה מבוססת על "מאזן אימה" מדיני: שני הגורמים העיקריים שהרכיבו את הממשלה, [[המערך]] ו[[הליכוד]], לא הצליחו לנהל מדיניות חוץ על פי דרכם. [[הסכם לונדון (פרס-חוסיין)|הסכם לונדון]] אליו הגיע [[שמעון פרס]] עם [[חוסיין מלך ירדן]] טורפד על ידי שותפיו הקואליציוניים. התוצאה הייתה קפאון מדיני, אשר היה בין הגורמים העיקריים לפריצת [[האינתיפאדה הראשונה]].
אל האינתיפאדה הגיעה מדינת ישראל כשהיא אינה מוכנה. המדינה ספגה ביקורת רבה הן במישור הבינלאומי והן במישור הפנימי. העדרה של מדיניות מגובשת השתקף הן בשיטות שננקטו לדיכוי האינתיפאדה, והן במישור התקשורתי הפנימי והבינלאומי. נראה כי איש אינו יודע כיצד להחזיר את השד הפלסטיני לבקבוקו, וכיצד לתקן את הנזק שנגרם למעמדה של ישראל בעולם. כל אחת מהמפלגות טענה שהשנייה אשמה באינתיפאדה: בעוד המערך טען שסירוב הליכוד לכל משא ומתן הוביל לכך, הליכוד טען
ניסיונות התיווך של מזכיר המדינה האמריקני, [[ג'ורג' שולץ]], הסתיימו בכישלון. מכתבו של שולץ אל שמיר, מ־[[4 במרץ]] [[1988]], שבו הציע קיומה של ועידה בינלאומית ומשא ומתן עם נציגים פלסטיניים במסגרת משלחת ירדנית, הביא לוויכוח פנימי בין שרי המערך (שתמכו בוועידה) ובין שרי הליכוד (שטענו שוועידה היא כניעה לטרור), אך לא לתוצאות מעשיות. שנת [[1988]] הייתה שנת בחירות בארצות הברית, וברור היה כי הנשיא [[רונלד רייגן]], העומד לסיים שמונה שנות כהונה, אינו יכול להפעיל לחץ על ישראל לביצוע צעדים כלשהם. הליכוד העדיף לחדש את [[שיחות האוטונומיה]], שהוקפאו מאז [[מלחמת לבנון הראשונה]], אולם המערך טען שהליכוד ממשיך הרחבת ההתנחלויות כחלק ממדיניות של "סיפוח זוחל".
| |||