ליד – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
clean up באמצעות AWB
מ הוספת קישור לקרם עור וגידים
שורה 43:
 
=== שומאן ===
[[רוברט שומאן]] נבדל מקודמיו ברקע שלו וביחסו אל הליד. שומאן - [[פסנתרן]] ורומנטיקן מושבע, עסק רבות בספרות רומנטית, בביקורת מוזיקלית ובפיתוח השדה ההרמוני והשדה המלודי. מבחינת המלודיה, המציא אידיאל שכבר [[קרם עור וגידים]] באותן השנים, אידיאל ששומאן הגדירו "Unendlichmelodie", מנגינה אינסופית. רעיון זה של מנגינה ללא סוף היה חייב להיות מושתת במידה רבה על הפן ההרמוני: ביטול הקדנצות הברורות ו"ניתוק" המלודיה מכבלי הפונקציונליות הרגילה והמקובעת. אידיאל זה קודם ופותח כמעט עד לשלמות בידי [[ריכרד ואגנר|ואגנר]]. כך נוצרות אצל שומאן תופעות הרמוניות מרתקות של שיטוטים הרמוניים "חסרי פשר", סבכים של דיסונאנסים שאינם נפתרים אלא ממשיכים לנוע לעבר אקורדים "טעונים" חדשים, קטעים מוזיקליים שבהם זהות הסולם אינה ברורה, לפחות לא בתחילת הקטע. פעמים רבות בחר שומאן שלא לסיים קטע מוזיקלי על דרגת הטוניקה, כמקובל.
 
שומאן היה מלחין אינטלקטואלי ממדרגה ראשונה ועסק בניסויים מוזיקליים במשך כל חייו. אף יחסו אל הליד שונה מאוד מזה של קודמו, שוברט. שומאן נוטה קודם כל אל טבעו הפסנתרני, וחושב רבות על תפקיד הפסנתר. הפסנתר מוסיף רבדים נוספים על הנאמר בטקסט ובקו הווקאלי. ניתן לומר כי הוא מרמז, מפרש, טוען וסותר. אם שוברט העלה את קרנו של הפסנתר בתחום השיר האמנותי בעצם הוצאתו מתפקיד ה"מלווה הנותן תשתית הרמונית למלודיה שאצל הזמר", הרי ששומאן קידם את הפסנתר צעד קדימה במתן שוויון מלא לפסנתר במערך הגוף המבצע של 'פסנתרן-זמר'. זאת ועוד: בלידר של שומאן ניתן להבחין בתופעה מעניינת של "מונולוגים" של הפסנתר. בשירים רבים של שומאן, אחרי שהזמר מסיים לומר את דברו ממשיך הפסנתר במעין [[אפילוג]] הממשיך בנדודי המחשבה גם אחרי סוף הטקסט. אפילוגים מעין אלה ניתן למצוא בסיום מחזור השירים "אהבת משורר" ("Dichterliebe"), או, למשל, בסיום השיר החמישי מתוך "קובץ שירים" (Liederkreis) [[אופוס (מוזיקה)|אופוס]] 24. בעוד [[שוברט]] הלחין רבות למלותיו של [[גתה]], שומאן נטה יותר לליריקה של [[היינריך היינה|היינה]].