יונה וולך – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תיקנתי את הלאום שלה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
מ קו מפריד בטווח מספרים, הסרת קישורים עודפים, הגהה |
||
שורה 17:
|מושפעים=
}}
'''יונה וולך''' ([[10 ביוני]] [[1944]] - [[29 בספטמבר]] [[1985]]) הייתה [[משורר]]ת [[ישראל]]ית בולטת בהשפעתה ובייחודה.
שורה 24 ⟵ 23:
יונה וולך נולדה ב[[כפר אונו]] (לימים [[קריית אונו]]) בשנת [[1944]] למיכאל ואסתר וולך, ש[[עלייה לארץ ישראל|עלו]] מ[[בסרביה]], והיו ממייסדי הכפר. אסתר, לבית גופמן, נולדה בשנת [[1910]] בעיירה [[חוטין]]. מיכאל וולך נולד בשנת [[1912]] בעיירה [[ליפקאני]],{{הערה|[[יגאל סרנה]], '''יונה וולך (מהדורה חדשה)''', ירושלים: [[הוצאת כתר|כתר]], 2009, עמ' 16-14}} הוא נהרג ב[[מלחמת העצמאות]] בקרב על [[קולה (יישוב)|גבעת קולה]], וכך גדלה וולך (ונפטרה) ברחוב הקרוי על שם אביה. אחותה היחידה, נירה, נולדה בשנת [[1938]].{{הערה|יגאל סרנה, '''יונה וולך (מהדורה חדשה)''', ירושלים: כתר, 2009, עמ' 22}}
"משמעת חברתית הייתה עבור וולך ככלוב לציפור דרור. היא הייתה נערה סוערת וחסרת מנוח, בוגרת מכפי גילה ובעלת נטייה למרדנות ואקסהיביציוניזם. היא סירבה להתנהג על פי המוסכמות המגדריות באותה תקופה ואימצה לעצמה התנהגויות שנחשבו אז לגבריות, ולפיכך גם חריגות לנערה. למשל, היא קראה בשקיקה את מערבוני [[קרל מאי]], עישנה סיגריות בשרשרת, התהלכה יחפה, לבשה מכנסי ג'ינס גבריים, חולצה פרומת כפתורים, כובע מצחייה ושיער מפוזר ומרושל. הממסד החינוכי התקשה להתמודד אתה והיא סולקה מתיכון חדש בסוף הכיתה השישית. סמוך לסילוקה נכנסה להיריון ועברה הפלה ראשונה. בקיץ 1961,
המשורר [[מקסים גילן]] הכיר את שיריה לעורך [[גבריאל מוקד]], ובשנת 1964 פרסם את שיריה לראשונה בכתב העת "[[עכשיו]]". לאחר מכן, באותה שנה, פרסם גילן את שיריה בכתב העת האוונגרדי "[[קילטרטן]]". החל מ-[[1972]] הייתה מקורבת לכתב העת "[[סימן קריאה (כתב עת)|סימן קריאה]]" ולעורכו, [[מנחם פרי]], שהוציא לאור שניים מספריה ואת המבחר '''[[תת הכרה נפתחת כמו מניפה]]''' שראה אור לאחר מותה. וולך הייתה ממייסדי כתב העת '''פשיטא''', שביקש להכניס אל השירה את השפה היומיומית.
בשנות השישים, שבהן התגברו ב[[החברה הישראלית|חברה הישראלית]] מגמות מתירנות וליברליות בכל הנוגע למין ושימוש בסמים, הייתה וולך דוגמה נועזת ויוצאת דופן, נועזות שבאה לידי ביטוי גם בשירתה, המביעה חילופי [[מגדר]] וזהות מינית. בגיל 21 התאשפזה וולך מרצון ב[[בית חולים פסיכיאטרי|בית החולים הפסיכיאטרי]] בשכונת [[טלביה]] הירושלמית, שם טופלה בין השאר בסם הפסיכדלי [[LSD]], כפי שהיה מקובל בטיפול ה[[פסיכיאטריה|פסיכיאטרי]] ב[[שנות השישים]]. את חוויותיה תיארה בשיריה, בהם השיר "[[אם תיתקע במסע אל אס די|אם תלך למסע אל אס די]]".
שורה 33 ⟵ 32:
==שירתה==
וולך עסקה בנושאים חדשים חסרי קשר לזמן, למקום, לתרבות ולסביבה, ובנושאים מנותקי קונטקסט תרבותי, בניגוד לשירה המקובלת, ולמשוררים שיצרו באותה העת, ואת אלו שילבה עם "שפת הרחוב" ולעיתים גם במילים גסות "אנטי-פואטיות". בשורותיה, איגדה בדרכה הייחודית את הארכאי עם החדשני. הקרע ו[[יתמות|הַיַּתְמוּת]] היוו סימן היכר ומגדיר בזהותה ובידידותה עם יוצרים אחרים, כגון [[מאיר ויזלטיר]] ו[[יאיר הורביץ]]. וולך עסקה כביכול ב"טפל" התרבותי המקומי ש"לא נגע לאף אחד" אך היה זה קולו האישי של הפרט בחברה הישראלית, ובמובן האוניברסלי, במה שמוגדר כחברה הבורגנית-[[קפיטליזם|קפיטליסטית]] המתהווה.
וולך ידועה לציבור הרחב בזכות שימושה הנועז ב[[ארוטיקה|ארוטיות]] בשירה העברית המודרנית. שיריה המוקדמים עסקו ב[[מיניות]], ב[[בדידות]], ב[[פחד]], ב[[מוות]] וב[[שיגעון]]. שיריה המאוחרים עסקו בהכרה, ב[[גוף ונפש]], ב[[זהות]] ו[[פיצול אישיות|ריבוי זהויות]], ב[[פאראפסיכולוגיה]], ב[[פמיניזם]], בחולי,
החוויות האינטימיות מצאו את חזית הבמה בכתיבתה, בעת בה מעטים עשו כך: עיסוק גלוי במין, תחושת חוסר שייכות האדם למינו וכפיית החברה לתפקוד חברתי תלוי מין, החוויה והדיכוי הנשי, פחד עצמי, הפחד מהמוות (הבלתי [[הרואי]] ב[[קונטקסט]] ישראלי), העניין בשיגעון ובאיבוד הדעת, תחושת השונות והזרות מן הכלל, דיכוי הפרט כהוויה חברתית הכרחית של חיים בחברה, הצורך בריבוי פנים וזהויות כצורך קיומי לשם הישרדות בחברה ה[[פוסטמודרניזם|פוסט-מודרנית]] (שהחלה מתהווה אז), תכנים אלו נראים כיום מובנים מאליהם בשירה העברית, ויש האומרים שתכנים אלו נלקחים כמובן מאליו בין השאר בזכות שיריה. נושא נוסף הזוכה לעיסוק רב בשירתה של יונה וולך מתחילת כתיבתה ועד סופה, הוא חווית הקורבנות, על כלל כל היבטיה.
שורה 41 ⟵ 40:
ב-[[1982]] התפרסם ב[[כתב עת ספרותי|כתב העת הספרותי]] "[[עיתון 77]]" שירה של וולך, "[[תפילין (שיר)|תפילין]]", ועורר סערה ציבורית עזה, עקב נושאו, ה[[תפילין]], תשמיש קדושה חשוב ב[[יהדות]], המוזכר בשיר בהקשר [[מיניות|מיני]] פרובוקטיבי. סגנית [[שר החינוך והתרבות]], [[מרים גלזר-תעסה]], כינתה את המשוררת "מופרעת" וכן: "בהמה מיוחמת (...) הייתי שמה אותה בפינה".{{הערה|1={{ynet|מירב קריסטל|כותבת כפייתית|3368518|22.2.2007}}}} ה[[משוררת]] החרדית [[זלדה]], שהייתה מיודדת עם וולך ואף הופיעה עמה ב[[צוותא]] בערבי הקראת שירה, ניתקה את הקשר עמה בעקבות פרסום השיר.
שלושה מנושאי שירתה של וולך מופיעים בהרחבה בספר שירתה זה. האחד, ה[[קיום]] האנושי ומצבי ה[[תודעה]] של האדם, או האמן, כמסמנים את משמעות החיים וכיווני החיים. השני, ה[[מיניות|מין]] והחוויה המינית, וולך מתארת שלל צורות של מיניות שלא בהכרח חוותה אותם, אלא שהיא טוענת להימצאם כחלק מהמיניות האנושית, וממקדת בשירתה את משמעותם בתוך התודעה העצמית וחוויית "האני". בין קשת החוויות המיניות שמתארת וולך נמצאות [[טרנסג'נדר|הטרנס-מיניות]], ההתעמרות בשותף או השותפה למעשה המיני, ובקצהּ האַל-מיניות. בנוסף, וולך מנסה לצלם את המיניות מבעד להוויה היהודית-הישראלית כגון ה[[דת]] ו[[הלכה]]; והשלישי, מצב הנפש, הטירוף והשפיות. אם השפיות היא מצב הנפש הנכון או בריאות הנפש, הרי וולך מערערת על הקונקרטיות של כלליה המקובלים בתרבות [[המערב]], או בכל תרבות אחרת, כאשר היא עלולה לפרוץ כניגוד בינה לבין האוטונומיה של חיי הנפש הפנימיים-העצמיים. הדבר ממנו חוששת וולך יותר מכל הוא איבוד יכולת ההסתכלות והתבוננות האישית והמיוחדת על המציאות, יכולת המתאפשרת רק על ידי הפרדה השואפת למוחלטת בינה ולבין כל קבוצה תרבותית או רעיונית אחרת, שעם הצטרפות האדם אליה היא מאלצת אותו לאמץ את חוקיה ובכך להיבלע ולחדול מחשיבתו הביקורתית. השקפה קיצונית, עקשנית וחסרת פשרות זו מובילה בהכרח לתחושת בדידות רבה, ואכן אחד מנושאי שיריה העיקריים הוא בדידות.
שלושת הנושאים: הקיום, המיניות והנפש, מעורבבים ומהופכים בכוונת מכוון בשירתה של וולך, בין השאר באמצעים הצורניים הפואטיים שמתפקידם למסור את האמירה המהותית שברצונה למסור; וולך מראה או טוענת שאין משמעות לחלוקות או לתיוגים המקובלים בעיניה, או בעיניה כאמן שנאמן אל "האני" שלו שאינו נכון לוותר על עצמיותו גם כאשר היא נוגדת את המוסכמות או את המוסר המקובל. אולם קווי המתאר של שירתה מורכבים מדבר והיפוכו, עד כדי איפוס המשמעות כמצב תודעה שאין מנוס ממנו. היא מתארת פראות מינית והתרת כל רסן או מעצור תרבותי, בדרך לסיפוק התשוקה. אולם יחד עם החושניות המינית, מופיע האיון או הריקון של המין מערכו או תועלתו כאמצעי להנאה. וכל זאת, כמקרה פרטי או דוגמה של חווית הריקון וה"למעלה מזה" בכלל שירתה. בשני הקצוות, התשוקה והדיכאון, היא ניצבת כמעידה על חוויותיה האישיות, שהיו ידועות למיליה הספרותי שהופקד על התקבלות שירתה, עורכי [[כתב עת|כתבי עת]] ספרותיים ועמיתים בחוג הקרוב אליה.
מקצת שיריה של וולך תורגמו לשפות זרות כגון: [[אנגלית]], [[איטלקית]] ו[[יידיש]]. [[אנתולוגיה]] נרחבת של שיריה ראתה אור ב[[אספרנטו]].
שורה 52 ⟵ 51:
== ייצוגיה בתרבות ==
[[קובץ:--Yona Wallach-- sculpture garden in --Kiryat Ono--, Israel.JPG|שמאל|ממוזער|250px|הקדשה בגן הפסלים ע"ש יונה וולך בקריית אונו]]
[[קובץ:Yona wallach sculpture garden in kiryat ono.JPG|שמאל|ממוזער|250px|מראה כללי של גן הפסלים ע"ש יונה וולך בקריית אונו]]
[[קובץ:Yona Wallach Sculpture Garden, Kiryat Ono.JPG|שמאל|ממוזער|250px|השיר "[[תשלח לי שקט]]" בגן הפסלים ע"ש יונה וולך ב[[קריית אונו]]]]
[[קובץ:Yona Wallach Garden in Kiryat Ono.JPG|שמאל|ממוזער|250px|השיר "אדם צובר זיכרונות" בגן הפסלים ע"ש יונה וולך בקריית אונו]]
*שירו של [[רפי פרסקי]] "שפעת קלה" כתוב על שכנתו יונה וולך.{{הערה|יגאל סרנה, '''יונה וולך (מהדורה חדשה)''', ירושלים: כתר, 2009, עמ' 366-365}}
*[[החמישייה הקאמרית]] עשתה שימוש בשירה של וולך "תותים" במערכון "הרס"ר המצטט", שבו מדקלם הרס"ר, בגילומו של [[רמי הויברגר]], את השיר במלואו.
*לאחר מותה, ספדה לה המשוררת [[דליה רביקוביץ]] שיר הספד: "את כבר לא מפריעה", וכן אזכרה אותה בשירה: "האהבה האמתית אינה כפי שהיא נראית".
=== במוזיקה הישראלית ===
*חלק ניכר משיריה של וולך הולחנו ובוצעו בחייה ולאחר מותה על ידי אמנים שונים, בהם [[גידי גוב]], [[ערן צור]], [[אביתר בנאי]], [[נורית גלרון]], [[דורית ראובני]], [[רוקפור (להקה)|רוקפור]], [[ברי סחרוף]], [[ירדנה ארזי]], [[גלי עטרי]] ו[[הילה רוח]].
*המוזיקאים [[אילן וירצברג]] ו[[שמעון גלבץ]] העלו בסוף שנות השבעים מופע משיריה, בשם "[[בציר טוב]]". וולך עצמה הצטרפה אל המופע והקריאה בו שירים. ממופע זה התפרסמו שירים כ"[[שיר קדמשנתי]]" ("סקס אחר") ו"לא יכולתי לעשות כלום". בשנת [[2002]] יצא התקליט בהוצאה מחודשת ובתוספת שירים חדשים.
*המלחין המודרניסט [[אבל ארליך]] העלה יצירה המבוססת על טקסט של יונה וולך והלחנת שיריה.{{הערה|יגאל סרנה, '''יונה וולך (מהדורה חדשה)''', ירושלים: כתר, 2009, עמ' 367-366}}
*יובל ריבלין, בן זוגה, הקליט בתחילת שנות השמונים (עוד בחייה) את שירה של וולך "אהובתי המתה", מתוך הקובץ "אור פרא".
שורה 74 ⟵ 73:
=== בקולנוע ===
*בשנת [[2012]] פורסם סרטו של [[יאיר קדר]] "7 סלילים של יונה וולך", במסגרת מיזם "[[העברים]]". הסרט משתמש בהקלטות מקוריות מראיון שקיימה עמה [[הילית ישורון]] בשבועות שלפני מותה. בראיון מדברת וולך רבות על הקשר המיסטי שלה עם אלוהים, נושא אשר לא הזדהתה אתו במהלך רוב חייה.
* בתחילת [[2014]] הוקרנה בטלוויזיה ב[[ערוץ 8]] [[סדרת טלוויזיה|סדרת]] ה[[דוקו-דרמה]] "המקוללים" של היוצר [[חגי לוי (איש תקשורת)|חגי לוי]], בה הוקדש אחד מחמשת הפרקים ליונה וולך.
*בשנת [[2014]] יצא לאקרנים [[סרט קולנוע|סרט הקולנוע]] "יונה", של ה[[במאי]]
==מספריה==
*
*
*
*
*
*
*
*
== ראו גם ==
*
==לקריאה נוספת==
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
== קישורים חיצוניים ==
שורה 109 ⟵ 108:
'''סרטים''':
*
*
*
*
*
'''קטעי קול''':
*
*
*
*
'''יצירתה וחייה''':
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
'''משיריה''':
*
*
*
{{שירונט|מספר=487|שם=יונה וולך}}
*
*
*
*
*
*
'''על שיריה''':
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
== הערות שוליים ==
שורה 183 ⟵ 182:
{{בקרת זהויות}}
{{מיון רגיל:וולך, יונה}}
[[קטגוריה:ילידי 1944]]
[[קטגוריה:יונה וולך|*]]
[[קטגוריה:משוררות ישראליות]]
| |||