שקיעה – הבדלי גרסאות

קרני השמש בזמן שקיעה אינן נעות לאורך קווים ישרים. ה[[אטמוספירה]], בדומה ל[[מנסרה (אופטיקה)|מנסרה]], שוברת את הקרניים וכתוצאה מכך הן נעות במסלולים עקומים הנקבעים מ[[עקרון פרמה]]. הסטת מסלול קרני השמש היא בשיעור של 0.6°, זווית הקרובה למפתח הזוויתי של השמש עצמה. לכן בזמן שרואים את השמש נוגעת בקו האופק, מיקומה האמיתי כבר מתחתיו. תופעה נוספת הקשורה בשבירת הקרניים באטמוספירה היא ה[[נפיצה]] אשר מובילה במקרים נדירים לתופעת [[הבזק ירוק|ההבזק הירוק]].

 

[[צבע]] השמים, אם בזמן שקיעה ואם בצהרי היום, הוא תוצאה של [[פיזור]] קרני [[השמש]] מחלקיקי החומר המרכיבים את ה[[אטמוספירה]]. פיזור זה נקרא [[פיזור ריילי]], והוא נעשה משמעותי ככל ש[[אורך גל|אורך הגל]] של הקרינה המתפזרת קצר יותר, כלומר קרניים הנוטות לצבע ה[[כחול]] יבלטו יותר כאשר מתרחש [[פיזור ריילי]]. זוהי הסיבה לצבע ה[[כחול]] של ה[[שמים]] במשך היום. לעומת זאת, הפיזור של קרני ה[[אור]] הנוטות ל[[אדום]] (בעלות [[אורך גל]] גדול ו[[משרעת]] גבוהה), חלש יותר. בזמן שקיעת השמש, הדרך שקרני האור צריכות לעבור בתוך אטמוספירה, כדי להגיע לצופה, מתארכת ככל שהשקיעה מתקדמת. הקרניים בעלות הסיכוי הגדול ביותר להגיע לצופה ללא פיזור הן הקרניים בעלות [[אורך גל]] גדול ולכן צבע השקיעה נוטים לאדום. [[אורך גל]] גדול מאפשר לגל האור לעקוף את החלקיקים הרבים הנמצאים בחתך האטמוספירה הגדול הקיים בזמן שקיעה, וכן לעקוף את הגזים והאבק המצטבר על פני כדור הארץ. ככל שיש יותר גזים ואבק על פני כדור הארץ, כך צבעי השקיעה יהיו בגוונים יותר חזקים של אדום, זו גם הסיבה שמעל פני הים צבעי השקיעה בגוונים חזקים יותר של אדום. צבעה האמיתי של השמש לבן, אך בעקבות [[פיזור ריילי]] הצבע המתקבל בצפייה מתוך כדור הארץ יהיה צהוב. בזמן השקיעה יש [[פיזור ריילי|פיזור]] יותר גדול, ולכן השמש נוטה אל גוני הכתום והאדום.