הוספיטלרים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לבנייה באבן
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: גאו\1פוליטי
שורה 15:
כיבוש ירושלים על ידי הצבאות הצלבניים שינה את התמונה הפוליטית ב[[ארץ הקודש]]. התגבשות השלד של ממלכת ירושלים וזרימת עולי רגל מאירופה למקומות הקדושים הביאה פריחה לבית החולים והפכה אותו למוסד מרכזי בירושלים. גרארדוס ניצל את השינוי ויזם את הקמת מסדר הנזירים ההוספיטלרים סביב בית החולים שזכה להכרה מלכותית. ככל הנראה [[גוטפריד מבויון]] העניק כבר בשלב מוקדם זה את האחוזה '''כפר הסיליה''' (לטינית: Casal Hessilia) כ[[הקדש]] למסדר, מענק שאושר על ידי [[בלדווין הראשון, מלך ירושלים]] בצו משנת [[1110]]. מבנה זה היה הראשון ברשימת הנכסים העשירים שצבר המסדר כבר בעשור הראשון לקיומו. מעמדו הרשמי של המסדר וחוקתו אושרו ב[[בולה]] של האפיפיור [[פסקליס השני]] בשנת [[1113]].{{הערה|Helen J. Nicholson. The Knights Hospitaller . Boydell & Brewer, 2001 page 4}} פטרונו של המסדר נקבע כ'''יוחנן הצדיק, [[פטריארך]] [[אלכסנדריה]]''' (לטינית: sanctus Iohannes Eleemon) וחוקתו נכתבה על בסיס שבועות ה[[נזירות]] המסורתית של [[עוני]], [[פרישות]] ומשמעת, וכך, תוך צבירת רכוש בהיקף ניכר על ידי המסדר, שמרו חבריו על עוני אישי מוחלט. יורשו של גרארדוס, [[ריימון דה פואי דה פרובנס]] נכנס לתפקידו כגראנד מאסטר השני של המסדר בשנת [[1120]], ושימש כמפקד המסדר במשך 40 שנה. הוא ביסס והרחיב את פעילות המסדר, הפטרון השתנה ל[[יוחנן המטביל]], ועם מותו היה המסדר לארגון בעל כוח וחשיבות פוליטית ממדרגה ראשונה. בית החולים של המסדר טיפל, על פי רישומי התקופה, ב-2,000 חולים ביום והמסדר חילק חינם לכל דורש מזון ובגדים בשוקי ירושלים ו[[עכו]]. בתקופתו של ריימון תקנון המסדר (שנכתב ב-1187) עסק אך ורק בעזרה לחולים.
 
ייסוד [[מסדר אבירי היכל שלמה]] (הטמפלרים) בשנת [[1119]] וגיבוש תקנונה בשנת [[1128]] הציג מודל של קבוצת אבירים ששילבה באופן ייחודי את אידיאל האבירות כקבוצת לוחמים עם אידיאל הנזירות, ואילץ את ההוספיטלרים לשנות את אופי המסדר ולאמץ את המודל הטמפלרי של אביר-נזיר על בסיס המודל הטמפלרי. סביב שנת 1200 הפך המסדר מאגודת צדקה גרידא לאגודת אבירים, שפרט לתפקידה המסורתי במתן שירות לחולים, נותנת את חסותה בליווי חמוש כדי להבטיח את שלומם של הצליינים. ההיסטוריה הצלבנית וההכרח של הגיאוהגאו-פוליטיקה של ממלכת ירושלים בה נשלטה הארץ על ידי מיעוט ונמצאת במצב מלחמה תמידי הביאו לחלוקת תפקידים ומעמדות בתוך המסדר עצמו, הצדקה והטיפול היו מחובות המסדר אך נשמר לחברי המסדר שלא היו אצילים, רוב חבריו היו אבירים לוחמים שקידמו את מטרותיו הצבאיות שבסיכומו של דבר קיבלו משקל מכריע בהתפתחות המסדר. מהלך זה היה חידוש על מנהגי אירופה הנוצרית של [[ימי הביניים]] שבה הטיפול בעניים ובחולים היה באחריות הכנסייה, ההוספיטלרים שהיו בבסיסם קבוצת [[אביר]]ים הכריזו על מעשה צדקה וחסד כעמוד השדרה של אורח חייהם. כך הפך מסדר ההוספיטלרים למסדר אבירים וגורם פוליטי- צבאי מכריע במדינות הצלבניות.{{הערה|1=[[יהושע פראוור]] הצלבנים: דיוקנה של חברה קולוניאלית. ירושלים: מוסד ביאליק, תשל"ו 1975 עמוד 331}}
 
===התבססות===