פראג – הבדלי גרסאות

תחילת [[המאה ה-17]] נחשבת לתור הזהב עבור יהודי פראג. הקהילה היהודית של פראג מנתה אז 15,000 איש (כ-30% מהאוכלוסייה) והייתה מבין הגדולות בזמנה ב[[אירופה]]. אירוע בולט אירע בשנת [[1696]], בו הואשם יהודי שביזה את הפסל ב[[גשר קארל]], וכעונש הוטל קנס על הקהילה היהודית, לתת זהב וליצור עמו את הפסוק "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות" בראש הפסל. ב-[[1745]] גורשו היהודים מפראג על ידי [[מריה תרזה]] מ[[אוסטריה]] באשמת שווא של שיתוף פעולה עם הצבא ה[[פרוסיה|פרוסי]]. ב-[[1748]] הרשתה המלכה ליהודים לחזור לעיר. בשלהי [[המאה ה-18]] החלה לפרוח בעיר [[תנועת ההשכלה]], בשיתוף-פעולה מסויג של הממסד הרבני בראשות האב"ד [[יחזקאל לנדא]] (בנו ויורשו [[שמואל לנדא]] היה מנוי על "[[המאסף]]"). בכל מקום אחר היה להשכלה תפקיד שולי יחסית, ולפקודת הקיסר להקים בתי-ספר בשפה הגרמנית ב-1782 הייתה חשיבות רבה בשינוי פני הקהילה. בתוך דור אחד כמעט ולא טרחו ההורים לשלוח את ילדיהם לתלמודי תורה. עד שנות ה-1830 התפוגגה למעשה הפעילות התרבותית בעברית בעיר, בין אם רבנית או משכילית, והציבור עבר אקולטורציה וחילון מקיפים. מאז ועד המאה ה-20 דיברו רוב היהודים גרמנית והזדהו עם המיעוט הגרמני נגד הלאומיות הצ'כית. [[מאיר שפירא]] העיד שערב מלחמת העולם השנייה לא היו בבירה אלא 160 שומרי מצוות. בעיני ה[[יהדות אורתודוקסית|אורתודוקסים]] הפכה פראג לסמל לכישלון המדיניות הקונבנציונלית של האליטה הרבנית במרכז אירופה ולהוכחה מובהקת לצורך במגננה ובסתגרנות. שפירא עצמו הנגיד "בין פראג ל[[החת"ם סופר|פרשבורג]]"{{הערה|מתוך תיאור מסע של רבי [[יהודה מאיר שפירא|מאיר שפירא מלובלין]].}}. רבי [[חיים אלעזר שפירא]] בהזכירו מאורע מפראג, מציין {{ציטוטון|ועל עיר פראג, שאול תחתיה, אין לתמוה, ומהם אין מביאין ראיה, כי כבר נכרתה האמונה מלבם ותרד פלאים במשך המאה שנים האחרונות ויתר הפליטה אכל וביער ה[[שי"ר]] בשירים בלב רע והדומה לו כל המחובר לטומאה ר"ל...}}{{הערה|דברי תורה, מהדורא ד' אות ס"ו.}}.