|
'''סורא''' הייתה [[עיר]] בדרום [[בבל]], אשר הייתה ממוקמת ממערב ל[[פרת]]. בסורא פעלה [[ישיבת סורא]], שהייתה מרכז [[תורה]] חשוב ביותר. אדמות הסביבה של סורא התפרסמו בגידוליהם, בעיקר כרמים, שדות [[חיטה]] ו[[שעורה]] ומטעי פירות. יש הסוברים (רב [[שרירא גאון]], ספר הקבלה) שסורא והעיר מחסיה הם שמות שונים לאותה העיר.
[[יוסף בן מתתיהו]] כותב בספרו [[קדמוניות היהודים]], שלאחר ביטול ממלכתם הקטנה (שהייתה על אדמות בבל, והוקמה על ידי [[חסינאי]]מרד ו[[חנילאי וחסינאי|חסינאי וחנילאי]], יהודים בבלים, כ-45 שנים לפני חורבן [[בית המקדש|בית המקדש השני]]), פקד משבר חמור ביותר את יהודי דרום בבל. לאחר מותם של האחים חסינאי וחנילאי, התנקמו עמי הארץ ביהודים על מעשיהם, מה שהוביל להגירה המונית משם. חלק מהיהודים נמלטו לעיר [[סלוקיה]] שעל שפת ה[[חידקל]]. בעיר זו, הייתה מלחמה בין ה[[יוון|יוונים]] ובין ה[[סוריה|סורים]], ולאחר בואם של היהודים לשם, הם השלימו, ועשו יד אחת נגד היהודים. התוצאות היו הרס וחורבן של סלוקיה היהודית, ומותם של רבים מהיהודים שהיגרו לשם. לאחר ההרס הרב, פנו יהודי סלוקיה (לשעבר) לעיר [[קטיסיפון]], בירת מלכות הפרתים, אך גם שם התנכלו אליהם התושבים, והם נאלצו להמשיך לנדוד. כדי להציל את נפשם מבעוד מועד, ברחו רוב יהודי המקום לערים [[נהרדעא]] ו[[נציבין]], שהיו ערי מבצר, שבהם יד היהודים הייתה על העליונה. מכיוון שרוב יהודי דרום בבל עברו דרך תלאות זו עד לערים אלו, נתדלדל היישוב היהודי בדרום בבל, וקהילות סורא וסביבותיה נחרבו.
כ-180 שנה לאחר חורבן והתדלדלות העם הזו, החלה קהילת סורא להתאושש, ואף נמצאו שם יהודים רבים ב[[המאה ה-3|מאה השלישית]].
|
