שמאל וימין בפוליטיקה – הבדלי גרסאות

אין בכוונתנו להכליל את הימין והשמאל. ייתכן שישנם אנשי ימיןשמאלנים/שמאלימנים שלא עונים על הקריטריונים המוצגים בהשוואה.

** הימין מייחס משמעות רבה ל[[לאום]] ולמורשת הלאומית, ומתייחס אל הלאום כאל המסגרת המאחדת הגדולה ביותר. אי לכך, הימין נוטה להעדיף את בני לאומו על פני בני לאום אחר ומקדש ערכים הקשורים בלאום, כגון אדמת [[מולדת]] ו[[כבוד]] לאומי. בימין הקיצוני ישנה אף [[לאומנות]]. בימין קיימת הטענה שמערכת של [[מדינה|מדינות]] לאום בה כל לאום מסדר את ענייניו כראות עיניו ולא מפריע לאחר היא הפתרון האידיאלי.

** השמאל מייחס פחות חשיבות ללאום ונוטה להתנגד לגבולות גאוגרפיים שמבחינתו מפרידים בין בני אדם. ישנן גישות בשמאל שאף מבקשות לכפות חברה נטולת לאומים בה אנשים מאוחדים על בסיס הסוציאליזם. מנגד, יש גם עמדות שמאלניות שכן בעד לאום ולמורשת העם אך מכבדת גם את המורשת והלאום של עמיםמי ו/אושמכונה הלאומים האחרים״אויב״ ותומכת בשוויון וקבלה של העם ו/או לאום2 אחרהעמים.

** השמאל המתון בדרך כלל רואה בצבא משום "רע הכרחי", בעוד השמאל הרדיקלי מתנגד לצבא כמכשיר לאומי ורואה בו ארגון מדכא ואלים. ומאידך, בעבר ובהווה, ראו ארגונים ומדינות, שתפיסות שמאלניות היו אדאולוגיה רשמית אצלן (כמו גם מדינות הגוש ה[[קומוניזם|קומוניסטי]] בעבר) בשימוש בכוח, באלימות ובצבא העומד לרשות המהפכה כמכשירים לגיטימיים לתיקון החברה. בדרך כלל, תנועות השתמטות ו[[סרבנות]] שירות במדינות שאינן מקבלות את עמדות השמאל - מוצאן בשמאל. חלקן באות על רקע [[פציפיזם|פציפיסטי]] וחלקן על רקע פוליטי של התנגדות למדיניות הממשלה. יחד עם זאת, שמאלניים רבים תומכים ומתגייסים לצבא ומאמינים שעם ישראל זקוק לצבא שיגן עליו מפני אויב. תומכים באופן ברור בשלום וכמה שיותר מהר עם האויב ולא במלחמה.

** בעבר, זוהה הימין עם המשטר ה[[פיאודליזם|פיאודלי]] והתנגד למעמדות העירוניים (שזוהו עם "השמאל" של אותם ימים). כיום, דוגל הימין בדרך כלל בצמצום המעורבות הממשלתית בכלכלה ובהגברת ה[[קפיטליזם]] שבעיניהםשמבחינתם נחשבת לשיטה המוצלחת ביותר לפיתוח ה[[כלכלה]] וה[[חברה (סוציולוגיה)|חברה]], על חשבון מדיניות רווחה סוציאליסטית. הימין מאמין ב[[ליברליזם כלכלי]] ([[שוק חופשי]]) ויוזמה חופשית ככלי לפתח את המשק.

**כפועל יוצא מהרצון של הימין לחזק את הזהות הלאומית, רבים המזדהים כחלק מהימיןכימנים מתנגדים ברמה זו או אחרת להגירה ותומכים ב[[התבדלות]], הפרגמטים תומכים בהגברת האכיפה של מוסדות המדינה נגד הגירה לא חוקית של [[מהגרי עבודה]] לתחום הריבוני של המדינה וגירוש שוהים לא חוקיים, בעוד הרדיקלים תומכים בהפסקת ההגירה באופן מוחלט. במקרים רבים יש קבוצות יוצאות מן הכלל שלהן הימין מוכן לאפשר להגר (כך לדוגמה מרבית מתנגדי ההגירה ה[[יהודים]] ב[[מדינת ישראל]] יהיו מוכנים לקבל [[עלייה לארץ ישראל|עליה]], של יהודים לשטח המדינה). ב[[העולם המערבי|עולם המערבי]] לעיתים ההתנגדות מופנית בעיקרה להגירה [[מדינה מתפתחת|ממדינות מתפתחות]] מתוך חשש כי תיגדל התחרות על משרות [[צווארון כחול]] שתפגע באזרחים בני המעמד הנמוך במדינה או מתוך חשש כי המהגרים יהוו נטל כבד מידי על מערכת ה[[רווחה]] במדינה (אם מדובר ב[[מדינת רווחה]]) וכן מסיבות נוספות. רבים מהימין המערבי מתנגדים להגירת [[מוסלמים]] לשטח מדינתם מתוך חשש שיבצעו [[פיגוע]]י [[טרור אסלאמי|טרור בשם דתם]].