קורבן התמיד – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
המשכתי לערוך |
המשכתי לערוך |
||
שורה 3:
'''קורבן תָּמִיד''' הוא [[קורבן עולה]] <ref>קורבן הנשרף כולו על המזבח</ref> הבא כ[[קורבן (יהדות)#סוגי הקורבנות|קורבן ציבור]] שהוקרב ב[[בית המקדש]] פעמיים בכל יום: אחד בבוקר ואחד בין הערבים.
קורבנות התמיד מהווים פתיחה וסיום של המלאכה בבית המקדש כאשר אין מקריבין קורבנות לפני תמיד של שחר ולא לאחר תמיד של בין הערביים.
==זמן השחיטה==
'''''קורבן תמיד של שחר'''''- נשחט לכתחילה בתחילת זמנו, שהוא בתחילת הבוקר, מעט לפני לפני שעולה החמה, כאשר כבר יש מעט אור בשמיים<ref>המשנה במסכת יומא מתארת שהצופה היה עומד על חומת המקדש, כשפניו למזרח, ומודיע שהאירו השמים, ואז היו שוחטים את התמיד</ref>,וזמנו בדיעבד הוא עד ארבע שעות<ref>[[s:משנה_עדיות_ו_א|משנה עדויות ו א]], [[s:רמב"ם_הלכות_תמידים_ומוספין_א_ב|רמב"ם תמידין ומוספין פרק א הלכה ב]]</ref>
'''''קורבן תמיד של בין הערביים''''':זמנו מתחיל קצת לאחר אמצע היום כאשר השמש הנמצאת המרכז השמיים מתחילה לנטות לצד מערב<ref>[[s:פסחים_נח_א|הגמרא בפסחים]] דורשת מהמילים "בין הערביים" שזמן התמיד הוא "מעידנא דמתחיל שמשא למערב" [[s:פסחים_נח_א#%D7%A8%D7%A9%22%D7%99|ומסביר רש"י]] שזה בערך חצי שעה לאחר חצות היום</ref> וזמנו הוא עד השקיעה. את התמיד של בין הערביים
אעפ"י שלא מתחילים להקריב קרבנות לאחר תמיד של בין הערביים, ניתן להמשיך להקטיר<ref>לשים על האש שעל המזבח</ref> במשך כל הלילה<ref>מעיקר הדין. מדרבנן גזרו להקריב רק עד חצות. ברכות ב א, רמב"ם מעשה הקרבנות ד ב</ref> איברים של קרבנות
==מקור==
הציווי על קרבנות התמיד מופיע בפרשת פנחס (במדבר [[s:במדבר כח ג|כח ג]] ,[[s:במדבר כח ד|כח ד]] ){{ציטוטון|וְאָמַרְתָּ֣ לָהֶ֔ם זֶ֚ה הָֽאִשֶּׁ֔ה אֲשֶׁ֥ר תַּקְרִ֖יבוּ לַיהוָ֑ה כְּבָשִׂ֨ים בְּנֵֽי-שָׁנָ֧ה תְמִימִ֛ם שְׁנַ֥יִם לַיּ֖וֹם עֹלָ֥ה תָמִֽיד: אֶת-הַכֶּ֥בֶשׂ אֶחָ֖ד תַּעֲשֶׂ֣ה בַבֹּ֑קֶר וְאֵת֙ הַכֶּ֣בֶשׂ הַשֵּׁנִ֔י תַּעֲשֶׂ֖ה בֵּ֥ין הָֽעַרְבָּֽיִם}}
== סדר ההקרבה. ==
==== תמיד של שחר ====
לאחר [[הפייס השני]] מביאים [[בית המוקד|מלשכת הטלאים]] כבש<ref>שגילו לכתחילה מבן שלושים יום ועד שנה, ובדיעבד כשר מגיל שמונה ימים (פרה א ד, רמב"ם מעשה הקרבנות א יב)</ref> שבוקר [[קורבן (יהדות)#%D7%91%D7%A2%D7%9C %D7%9E%D7%95%D7%9D|ממום]] ארבעה ימים מראש, מבקרים אותו עוד פעם ומביאים אותו אל [[בית המטבחיים#הטבעות|הטבעות.]] את התמיד של שחר שוחטים בטבעת השנייה מצפון, בשורת הטבעות המערבית<ref>תמיד ד א, רמב"ם תמידין ומוספין א י"א. הסיבה לכך היא כדי שהתמיד ישחט '''נגד השמש''' (שבבוקר באה ממזרח)</ref>. לפני השחיטה משקים את התמיד כדי שיהיה קל להפשיט אותו. לאחר השחיטה,מקבלים את דמו של הקרבן, זורקים אותו על המזבח [[זריקת הדם#צורת הזריקה|2 מתנות שהן 4]],ואם נשאר דם, שופכים אותו על [[מזבח העולה#בית המקדש השני|היסוד]] הדרומי של המזבח. לאחר זריקת הדם מפשיטים את התמיד, ומנתחים אותו<ref>בניגוד לקורבנות רגילים, שבהם ניתן לחלק את הקורבן לכמה חלקים שרוצים, בקרבנות ציבור מחלקים לנתחים קבועים שאותם לוקחים ששה כהנים. הנתחים הם הראש והרגל (האחורית הימנית), שתי הידיים (הרגלים הקדמיות) העוקץ (החלק האחורי העליון)והרגל(האחורית השמאלית), החזה (החלק הקדמי של בטן הכבש) והגרה(הגרון עם הריאות והלב), שתי הדפנות(חלל הבטן),הקרביים (מערכת העיכול)
(משנה תמיד ד, ב-ג, יומא ב, ג)</ref>. את הנתחים מוסרים לששת הכהנים שזכו בהולכת האברים לכבש, וביחד עם הכהנים שזכו בהולכת [[נסכים (קורבן)|הנסכים]] [[מנחת חביתין|ומנחת החביתין]] הם מולכים אותם לכבש. הכהנים מניחים הכל על הכבש, מולחים את אברי הקרבן והולכים להתפלל. אחרי התפילה, מעלים הכהנים את האיברים מהכבש למזבח, וזורקים אותם אל [[המערכה הגדולה|המערכה הגדולה.]] לאחר מכן מולחים את מנחת הנסכים ומקטירים אותה, מולחים את מנחת החביתין ומקטירים אותה, ומנסכים את היין.
'''תמיד של בין הערביים'''
קורבן התמיד, כ[[קורבן (יהדות)#סוגי הקורבנות|קורבן ציבור]], נקנה מכסף ה[[מחצית השקל|שקלים]] שנאסף מכלל ישראל (בניגוד לקורבנות יחיד שנקנו מכספם של אנשים פרטיים, לכפרה, נדבה או נדר). קורבן התמיד נחשב ל"[[קורבן (יהדות)#סוגי הקורבנות|קודשי קודשים]]" ולא ל"[[קורבן (יהדות)#סוגי הקורבנות|קודשים קלים]]" - כלומר, הוא נחשב לקורבן שדיניו חמורים יותר. התמיד הוא [[קורבן עולה]] וככזה הוא "כולו לה'", כלומר: הוא מוקרב כולו על המזבח בניגוד לקורבנות אחרים שחלקים מהם מותרים באכילה לכהנים או למקריב.
| |||