יוסף יצחק שניאורסון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
סקריפט החלפות
מ עיצוב
שורה 27:
| ילדים = חנה גור-ארי{{ש}}[[חיה מושקא שניאורסון]]{{ש}}שיינא הורנשטיין
}}
[[קובץ:מכתב אברהם יצחק הכהן קוק לכבוד יב בתמוז תרפח.jpg|שמאל|ממוזער|220px|מכתב שפרסם הרב [[אברהם יצחק הכהן קוק]] בעיתון [[דואר היום]] לכבוד י"ב בתמוז תרפ"ח, יום השנה לשחרורו של רבי יוסף יצחק מהכלא הסובייטי]]
[[קובץ:Yosef Yitzchak Schneersohn Passport.jpg|שמאל|ממוזער|220px|דרכון לטבי שהונפק בריגה לרב שניאורסון בשנת 1933]]
[[קובץ:rayatz.jpg|שמאל|ממוזער|220px|כרזה שפורסמה על ידי [[ישיבת תורת אמת (חב"ד)|ישיבת תורת אמת]], לקראת ביקורו של הרב שניאורסון בירושלים]]
[[קובץ:הריי"צ בבר מצוה.jpg|ממוזער]]
'''רבי יוסף יצחק שניאורסון''' (מכונה בחב"ד '''אדמו"ר הריי"צ'''; [[י"ב בתמוז]] [[ה'תר"ם]], [[21 ביוני]] [[1880]] - [[י' בשבט]] [[ה'תש"י]], [[28 בינואר]] [[1950]]) היה ה[[אדמו"ר]] השישי בשושלת אדמו"רי חסידות [[חסידות חב"ד|חב"ד ליובאוויטש]], שבראשה עמד משנת [[ה'תר"פ]] ([[1920]]) ועד פטירתו.
 
שורה 38 ⟵ 42:
 
=== במאסר, בגלות ועזיבתו את ברית המועצות ===
[[קובץ:מכתב אברהם יצחק הכהן קוק לכבוד יב בתמוז תרפח.jpg|שמאל|ממוזער|220px|מכתב שפרסם הרב [[אברהם יצחק הכהן קוק]] בעיתון [[דואר היום]] לכבוד י"ב בתמוז תרפ"ח, יום השנה לשחרורו של רבי יוסף יצחק מהכלא הסובייטי]]
בשל מעשים אלו הוא נאסר ב[[ט"ו בסיוון]] [[ה'תרפ"ז]] ([[1927]]) על ידי ה[[ג.פ.או.]] ודינו נגזר למוות ללא משפט. הוא מספר כי במהלך אחת מחקירותיו איים עליו החוקר באקדח באומרו: "הצעצוע הזה שינה את דעתם של רבים". השיב לו הרבי, "הצעצוע הזה יכול להרתיע מי שיש לו עולם אחד ואלילים רבים, אבל מי שיש לו אל אחד ושני עולמות - אין ה'צעצוע' הזה מפחיד כלל"{{הערה|1=ב [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15870&st=&pgnum=20&hilite= ספר השיחות הריי"ץ תר"פ עמ' 4]. במקור זה מדובר על שנת תר"פ, אולם בהזדמנות אחרת סיפר זאת ביחס לחקירה בשנת תרפ"ז, ראו בהערה 2 שם.}}. אמרה זו זכתה לפרסום רב. הרבי אף נפצע בזמן מאסרו, כשהושלך על ידי סוהר ב[[גרם מדרגות]] תלול, לאחר שהניח [[תפילין]] בחטף - בניגוד להוראותיו{{הערה|= רשימת המאסר עמוד 212}}.
 
שורה 48 ⟵ 51:
 
=== בלטביה ===
[[קובץ:Yosef Yitzchak Schneersohn Passport.jpg|שמאל|ממוזער|220px|דרכון לטבי שהונפק בריגה לרב שניאורסון בשנת 1933]]
ביום חמישי, כ"ד תשרי [[ה'תרפ"ח]] (שלהי [[1927]]) יצא הרב שניאורסון ברכבת מרוסיה, והגיע למחרת ל[[ריגה]] שב[[לטביה]] יחד עם משפחתו המצומצמת, כשהוא סובל מחבלות שחבלו בו צוות בית הסוהר הסובייטי, אך ללא מזכיריו הרב [[חיים ליברמן]] שעדיין היה בגלות, והרב [[יחזקאל פייגין]] שנותר ברוסיה. הוא ראה את מושבו בריגה כזמני אך הוא גר בה כשש שנים עד שלהי [[ה'תרצ"ג]] ([[1933]]).
 
שורה 54 ⟵ 56:
 
==== מסעו לארץ ישראל ====
[[קובץ:rayatz.jpg|שמאל|ממוזער|220px|כרזה שפורסמה על ידי [[ישיבת תורת אמת (חב"ד)|ישיבת תורת אמת]], לקראת ביקורו של הרב שניאורסון בירושלים]]
[[קובץ:ביקור אדמור הרייצ.jpg|שמאל|ממוזער|220px|כרזה שפרסמה [[הרבנות הראשית לארץ ישראל]] לקראת ביקורו של הרב שניאורסון בירושלים]]
בחודש אב [[ה'תרפ"ט]] ([[1929]]) ערך מסע ל[[ארץ ישראל]] לבקר במקומות הקדושים, ולבדוק את האפשרות להשתקע בארץ. הוא יצא מריגה בכ"ב תמוז, ברכבת דרך [[ברלין]] ו[[וינה]] ל[[איטליה]], באונייה ל[[אלכסנדריה]], [[מצרים]], וממנה הגיע ברכבת לארץ ישראל בב' מנחם-אב. תחילה ביקר ב[[ירושלים]] ונפגש עם הרבנים הראשיים, רבני [[העדה החרדית]], והעסקנים הדתיים. לאחר מכן נסע לצפון ל[[הר מירון|מירון]], ל[[צפת]] ול[[טבריה]]. לאחר מכן ביקר בקהילה היהודית ב[[חברון]], בה הייתה קהילה של חסידי חב"ד ואף זכה באישור מיוחד להיכנס ל[[מערת המכפלה]] בהשתדלותו של הרב [[ישראל זיסל דבורץ]]. מחברון שב לירושלים ונפגש עם שופט בית המשפט העליון [[גד פרומקין]] ונסע איתו לביקור במושבות החדשות: [[מקוה ישראל]], [[תל אביב-יפו|תל אביב]], [[פתח תקווה]] ו[[בני ברק]]. בכל מקום שביקר נערכה לו קבלת פנים המונית, הוא נשא דברים לפני הקהל ובכמה מקומות מסר [[מאמר חסידות (חב"ד)|דרשה ("מאמר")]] מתורת חב"ד. לאחר מכן נפגש עם משלחות מקומיות ואף קיבל אנשים לשיחות אישיות.
 
שורה 80:
 
=== תקופת פולין ===
[[קובץ:הריי"צ בבר מצוה.jpg|ממוזער]]
באלול ה'תרצ"ג עבר ל[[ורשה|וורשה]] ושנתיים מאוחר יותר עבר לעיירה הסמוכה [[אוטבוצק]].
 
שורה 88 ⟵ 87:
 
=== תקופת ארצות הברית ===
[[קובץ:הרייצ בארהב.jpg|ממוזער|בארצות הברית]]
ב[[ט' באדר ב']] (19 בפברואר 1940) הגיע הרב שניאורסון באנייה מ[[סטוקהולם]] לניו יורק, ארצות הברית. תקופה קצרה לאחר הגעתו לארצות הברית רכש את [[מרכז חב"ד העולמי - 770|בנין 770]] המפורסם, שם התגורר בשנותיו האחרונות. המקום הפך למרכז העולמי של חב"ד{{הערה|קיצור תולדות חב"ד, כפר חב"ד, תשס"ד, 2004, עמודים 277–279, [[יוסף יצחק קמינצקי]]}}.
 
שורה 96 ⟵ 94:
 
ב[[תש"ט]] הקים את היישוב [[כפר חב"ד]] בארץ ישראל.
[[קובץ:אהל הרבי מליובאוויטש.JPG|שמאל|ממוזער|220px|[[אוהל הרבי מליובאוויטש|אוהל קברו של הרב שניאורסון, שבו נמצא גם קבר חתנו]]]]
ב[[שבת]] [[פרשת בא]], [[י' בשבט]] [[ה'תש"י]] ([[1950]]) נפטר ב[[בית אגודת חסיד חב"ד]], ונקבר בחלקת חב"ד ב[[בית הקברות מונטיפיורי]] ב[[קווינס]] שב[[ניו יורק]]. על קברו הוקם [[אוהל הרבי מליובאוויטש|אוהל מיוחד]]{{הערה|1=[https://www.youtube.com/watch?v=k9RSdGG6Y3E וידאו מהלוויתו של רבי יוסף יצחק שניאורסון]{{וידאו}}.}}. את מקומו בנשיאות חב"ד ליובאוויטש, ירש חתנו, רבי [[מנחם מנדל שניאורסון]].
 
=== משפחתו ===
[[קובץ:הרב שמריהו גוראריה לצד חותנו הרייצ.jpg|ממוזער|מימינו חתנו הרב [[שמריהו גוראריה]] ולשמאלו הרב [[מנחם מנדל שניאורסון]]]]
נישא לבת דודתו נחמה דינה. לבני הזוג נולדו שלוש בנות: חנה, שנישאה לרב [[שמריהו גוראריה]]. [[חיה מושקא שניאורסון|חיה מושקא]], שנישאה לרבי [[מנחם מנדל שניאורסון]] (לימים האדמו"ר השביעי של חב"ד-לובביץ'), ושיינא, שנישאה למנחם מנדל הורנשטיין, שניהם נספו ב[[שואה]], שיינא בתאריך ב' בתשרי ה'תש"ג ומנחם מנדל הורנשטיין בכ"ה בחשוון ה'תש"ג.
 
שורה 107 ⟵ 103:
 
== היסטוריוגרפיה ==
[[קובץ:הרייצ בארהב.jpg|ממוזער|בארצות הברית]]
[[קובץ:אהל הרבי מליובאוויטש.JPG|שמאל|ממוזער|220px|[[אוהל הרבי מליובאוויטש|אוהל קברו של הרב שניאורסון, שבו נמצא גם קבר חתנו]]]]
[[קובץ:ביקור אדמור הרייצ.jpg|שמאל|ממוזער|220px|כרזה שפרסמה [[הרבנות הראשית לארץ ישראל]] לקראת ביקורו של הרב שניאורסון בירושלים]]
[[קובץ:הרב שמריהו גוראריה לצד חותנו הרייצ.jpg|ממוזער|מימינו חתנו הרב [[שמריהו גוראריה]] ולשמאלו הרב [[מנחם מנדל שניאורסון]]]]
רבי יוסף יצחק הרבה לעסוק בהיסטוריה של חסידות חב"ד. כבר מילדות רשם בהוראת אביו את הסיפורים ששמע ממנו, מסבתו הרבנית רבקה, אשת [[שמואל שניאורסון|אדמו"ר המהר"ש]], וחסידים זקנים נוספים. בשיחות שנשא ובאיגרותיו הוא מרבה לתאר את הדורות הקודמים של החסידות ואת מנהגי אבותיו. חלק גדול ממנהגי חב"ד כיום מבוסס על עובדות שסיפר. שלא כמקובל בקרב אדמו"רים, הוא חיבר ספר העוסק בתולדות החסידות, בשם "ספר הזיכרונות". חוקרים חלקו על אמינותה של ההיסטוריוגרפיה שלו{{הערה|למשל עדה אלברט-רפפורט, הגיוגרפיה עם הערות שוליים (באנגלית), 1988}}.