ראש ממשלת הממלכה המאוחדת – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור להמאה ה-18
מ הוספת קישור למשמעת מפלגתית
שורה 103:
ב-[[1720]] ,[[חברת הים הדרומי]] (South Sea Company), שעסקה בסחר ב[[כותנה]], בתוצרת חקלאית וב[[עבדות|עבדים]], קרסה וגרמה לפשיטת רגל ולהפסדים כספיים עצומים לאלפי משקיעים, כולל לחברי משפחת המלוכה. ג'ורג' הראשון קרא לרוברט וולפול, שהיה ידוע בחריפות מוחו בתחומי הפוליטיקה והכלכלה, כדי לטפל במצב החירום. במיומנות רבה ועם קצת מזל, פעל וולפול במהירות כדי לשקם את אמון הציבור וכדי להוציא את הממלכה מהמשבר. שנה מאוחר יותר מינה המלך את וולפול כלורד הראשון של האוצר, כשר האוצר וכמנהיג בית הנבחרים, ובכך הפך אותו לשר החזק ביותר בממשלה. באכזריות, בגסות, בעבודה קשה ובחוש עסקי נבון, הצליח וולפול להנהיג את האנשים. כמי ששלט במערכת במשך שני העשורים הבאים, ייצב וולפול את מצבה הכלכלי של בריטניה, שמר על השלום, גרם לשגשוג המדינה והבטיח את מעמדה של שושלת בית הנובר.
 
וולפול היה זה שהדגים בפעם הראשונה כיצד השר הראשי – ראש הממשלה - יכול להיות בפועל מנהיג הזרוע הביצועית תחת מסגרת חוקתית. ראשית, בהכירו בכך שהריבון לא יכול יותר למשול באופן ישיר, אך הוא עדיין זה שעומד להלכה בראש הזרוע הביצועית, וולפול עמד על כך שהוא לא יותר מאשר "משרת המלך". שנית, בהכירו בכך שהכוח הפוליטי עבר לבית הנבחרים, הוא ניהל את עסקי הממלכה שם והפך את בית הנבחרים לגוף בעל כוח רב יותר בהשוואה ל[[בית הלורדים]] לכל דבר ועניין. שלישית, בהכירו בכך שהקבינט הפך להיות הגוף המנהל של המדינה ועליו להיות מאוחד, הוא שלט על שאר חברי הקבינט ודרש את תמיכתם המלאה למדיניותו. רביעית, בהכירו בכך שהמפלגות הפוליטיות הן מקור הכוח של הממשלה, הוא הנהיג את המפלגה הוויגית ודאג למשמעתל[[משמעת מפלגתית]]. בבית הנבחרים הוא עמד על כך שכל נציגי המפלגה הוויגית יעניקו לו את תמיכתם, במיוחד אלו שהחזיקו במשרות. לבסוף, הוא שימש כדוגמה לראשי הממשלה שבאו אחריו כאשר ב-[[1742]] הוא התפטר לאחר שבהצבעה על [[הצעת אי-אמון]] הוא ניצח בשלושה קולות בלבד. ניצחון דחוק זה גרם לכוחו הפוליטי להיות רעוע, אף אל פי שהמלך עדיין רחש לו אמון.
 
===ההתכחשות לכינוי===