היישוב היהודי בארץ ישראל בימי מלחמת העולם השנייה – הבדלי גרסאות

בשנת 1942 החלו להגיע לארץ ידיעות על דבר [[השואה]] המתחוללת ב[[יהודי אירופה]]. בראשונה הגיעו ידיעות מקוטעות מסוכנויות הידיעות, שפורסמו בעיתונות העברית. לאחר שהגיעו בסוף שנת 1942 אנשי היישוב ששהו בפרוץ המלחמה ב[[פולין]], אשר ההוחזרוהוחזרו לארץ על ידי הנאצים במסגרת [[אנשי היישוב שהוחזרו מאירופה הנאצית|חילופים]] של נתינים בריטיים ב[[טמפלרים (תנועה)|טמפלרים]] מארץ ישראל, קיבלו הידיעות אישור ממקור ראשון מפי עדי ראייה. בולטת בעניין זה עדותו של [[יעקב קורץ]], שהעלה אותה על הכתב בספרו [[ספר עדות]]. בהגיע אישור דבר ההשמדה לידיעת אנשי היישוב, סערו בו הרוחות, נערכו כנסים והפגנות והוקמה "המגבית להתגייסות והצלה". נוסד [[ועד ההצלה של הסוכנות היהודית|ועד ההצלה]] בראשותו של [[יצחק גרינבוים]], מי שהיה ציר בפרלמנט הפולני ולימים יהיה [[שר הפנים]] הראשון ב[[ממשלת ישראל]]. הוועד יצא כמשלחת הצלה [[איסטנבול]] שבטורקיה הנייטרלית שגבלה במדינות הציר, אך פעולת הוועד, למרות כל מאמציו, הייתה מוגבלת ובתנאי המלחמה לא נשאה פרי.