היסטוריה של אלג'יריה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לצרפת החופשית |
מ הוספת קישור לאימאם |
||
שורה 18:
ההשפעה התרבותית החזקה ביותר על אזור אלג'יריה באה מן הפלישה ה[[ערבים|ערבית]] במאות ה-8 וה-11 לספירה, אשר הביאה לאזור את דת ה[[אסלאם]] ואת השפה ה[[ערבית]]. הופעת האסלאם והשפה הערבית במגרב הובילה לשינויים מהותיים בחברה ובכלכלת האזור, היא ביססה קשר עם תרבות עשירה והנחילה לאזור שיח פוליטי וארגוני חדש.
המסעות הצבאיים הערבים הראשונים לאזור המגרב החלו בין השנים 642–669 לספירה. [[בית אומיה]] אשר הכיר בחשיבות האסטרטגית של שליטה ב[[אגן הים התיכון]] ריכז לצורך זה כוחות צבאיים בחזית צפון אפריקה. בשנת 711 השלימו כוחות בית אומיה, בסיוע שבטים ברברים אשר התאסלמו, את כיבוש כל צפון אפריקה. בשנת 759 העביר [[בית עבאס]] את ה[[ח'ליפה]] לעיר [[בגדד]], לאחר שהביס את בית אומיה בשליטה על [[האימפריה המוסלמית]]. תחת בית עבאס שלטה שושלת
בדומה לשושלת אלמורביד, שושלת [[אלמוואחידון]] השתלטה על מרוקו עד לשנת 1146 וכבשה את אלג'יריה בשנת 1151 ובשנת 1160 השלימה השתלטותה על אזור המגרב המרכזי. שיא כוחה של שושלת אלמוואחידון היה בין השנים 1163 ו-1199. בפעם הראשונה היה המגרב מאוחד תחת משטר מקומי, אולם המלחמות שנמשכו בספרד הטילו נטל כבד על משאביה של השושלת ושליטתם באזור המגרב נחלשה תחת פילוגים מקומיים ומלחמות שבטיות. אזור מרכז המגרב היה תחת שלטון שושלת זיאניד לאורך כ-300 שנה, מן העיר [[טלמסן]] בצפון-מערב אלג'יריה, עד אשר סופח ל[[האימפריה העות'מאנית|אימפריה העות'מאנית]]. בתקופה זו הכריזו רבות מערי החוף על אוטונומיה שלטונית ונשלטו על ידי סוחרים עשירים, ראשי שבטים אזוריים, או יזמים שפעלו מתוך נמליהן. טלמסן "פנינת המגרב" שגשגה בזכות המסחר בה. לאחר תום השליטה המוסלמית בחצי האי האיברי, בקרב גרנדה בשנת [[1492]], חיזקה ספרד הנוצרית את השפעתה בחוף המגרב על ידי בניית מבצרים ואיסוף מסים מן השבטים המקומיים. אולם ספרד לא ניסתה להרחיב את שליטתה בצפון אפריקה, להוציא אותן נקודות משלט מבודדות. מעשי [[פריבטיר|פירטיות]] היו מחזה נפוץ בים התיכון מזה מאות שנים ושליטי צפון אפריקה עסקו בכך באופן גובר בשלהי המאה ה-16 ובתחילת המאה ה-17. אלג'יריה הפכה למעשה למדינה פירטית במהותה ושני אחים פירטים סייעו להרחבת ההשפעה העות'מאנית באלג'יריה. בערך בתקופה שבה ספרד ביססה מאחזים ב[[מגרב]] בערים הצפון אפריקאיות - מרס אל קאביר (1505), [[באדיז]] (1508), [[אוראן]] (1509), [[אלג'יר]] (1510), [[בוחיה]] (1510) [[טריפולי (לוב)|וטריפולי]] (1511) ואיי ה[[אי הפאנון האלג'יראי|פאנון]]. האחים ה[[שודדי ים ברברים|פירטים]] [[אורוץ' ברברוסה|אורוץ']] ו[[ח'יר א-דין]], שנודעו לאירופאים בכינוים "ברברוסה", פעלו בהצלחה מול חופי תוניסיה. בשנת 1516, העביר אורוץ' את בסיס פעולותיו לאלג'יר אולם נהרג בשנת 1518 בקרב עם הספרדים . ח'יר המשיך את אחיו כמפקד הצבאי של אלג'יר והסולטאן העות'מאני העניק לו את תואר ראש המחוז.
| |||