שאול – הבדלי גרסאות

'''שָׁאוּל בֶּן [[קיש אבי שאול|קִישׁ]]''' הוא [[דמות מקראית]] המוזכרת ב[[תנ"ך]] כ[[מלוכה|מלך]] הראשון על [[ממלכת ישראל המאוחדת]]. תקופת מלכותו מתוארכת למחצית השנייה של [[המאה ה-11 לפנה"ס]]. רובם המוחלט של סיפורי שאול המוכרים לנו, מופיעים ב[[ספר שמואל]]{{הערה|{{תנ"ך|שמואל א|ט}} עד {{תנ"ך|שמואל א|לא|ללא=ספר}}. בתוך פרקים אלו, רק הקטע מ{{תנ"ך|שמואל א|ט|ללא=ספר}} עד {{תנ"ך|שמואל א|טז|ללא=ספר}} (וללא {{תנ"ך|שמואל א|יב|ללא=ספר}}) עוסק ישירות בשאול ושאר הפרקים מתרכזים בעליית [[דוד]] למלוכה.}}. רק סיפור מותו של שאול ב[[גלבוע|הר הגלבוע]] מוזכר גם בספר [[דברי הימים]]{{הערה|{{תנ"ך|דברי הימים א|י}}.}}.

על פי [[ספר שופטים]], לאחר כיבוש הארץ על ידי [[יהושע בן נון]], היה [[עם ישראל]] חסר מנהיג קבוע במשך מאות שנים. מנהיגים [[שבטי ישראל|שבט]]יים שנקראו [[:קטגוריה:שופטים בתנ"ך|שופטים]] עלו בזמני מצוקה, הובילו מערכות צבאיות ואף ביססו הנהגה יציבה במשך עשרות שנים, אך בניהם לא המשיכו בתפקידי ההנהגה אחריהם, פרט אולי ל[[גדעון]]{{הערהביאור|גם אצל גדעון, בנו [[אבימלך בן גדעון|אבימלך]] שניסה להמליך עצמו, נכשל בכך.}}. במהלך תקופה זו היו השבטים מפולגים, שיתופי הפעולה ביניהם היו חלקיים, ומדי פעם אף פרצו [[מלחמת אחים|מלחמות אחים]].

שמואל כינס את כל העם ל[[מצפה (עיר מקראית)|מצפה]] שם [[הטלת גורל|הטיל גורלות]] בין שבטי ישראל{{הערהביאור|לפי חלק מהפרשנים, הבחירה התבצעה על ידי [[אורים ותומים|האורים והתומים]]; {{הערה|ראו למשל: רד"ק על {{תנ"ך|שמואל א|י|יט}}}}.}}, ומתוכם נבחר שבט בנימין, מתוכו משפחת המטרי, ומתוכה נבחר שאול בן קיש. שאול עצמו באותו זמן התחבא{{הערהביאור|הניסוח המקורי הוא "נחבא אל הכלים" ({{הערה|{{תנ"ך|שמואל א|י|כב}})}}, ביטוי שהפך בעברית לתיאור של אדם [[ענווה|עניו]].}}, והעם נאלצו להוביל אותו אל שמואל בכוח. שאול בלט מיד בגובהו מעל כל העם{{הערה|{{תנ"ך|שמואל א|י|כג}} וראו גם {{תנ"ך|שמואל א|ט|ב|ללא=ספר}}}}, והעם קיבל אותו למלכם. לא רק זאת, אלא שחלקם אף הצטרף אליו כשהלך לביתו. עם זאת, היו מספר אנשים שזלזלו בשאול, וסירבו לראות בו מנהיג.

כדמות ספרותית, דמותו של שאול בספר שמואל היא [[דמות ספרותית#סוגי דמויות|דמות עגולה]] ורבת תהפוכות, בכמה אופנים: ראשית, בטקסי ההמלכה שאול מצטייר כאדם [[צניעות|צנוע]] ושקול, המוכן להבליג גם על עלבונות קשים כדי למזער את הפגיעה בעם, אך בתקופת רדיפתו את דוד, נראה ששאול פעל לפי גחמותיו, ומוכן היה לפגוע בסביבתו ללא הבחנה. באופן נוסף, מתבטא הגיוון באופיו של שאול בכך שמצד אחד, שאול מתואר כמלך דתי וסגפן: דיבורו דתי ו[[השם המפורש|שם ה']] נזכר פעמים רבות בדבריו; הוא גם הקפיד על מצוות ה[[תורה]] אף במחיר אישי כבד;{{הערהביאור|תכונה זו מתבטאת היטב במלחמת ישראל בפלשתים ב[[מכמש]], לאורכה שאול התייעץ ב[[כהן]], הציב אבן כדי למנוע מהעם "[[לא תאכלו על הדם|לאכול על הדם]]" ({{הערה|ראו {{תנ"ך|ויקרא|יז}}, במיוחדובמיוחד פסוקיםבפסוקים ה, י).}}, והקפיד על קיום [[שבועה (יהדות)|שבועת]] ה[[צום]] שנשבעו העם, אפילו במחיר חיי בנו [[יהונתן בן שאול|יהונתן]], שהיה גם גיבור הקרב. תכונה זו מתבטאת גם בהערת אגב של [[בעלת האוב מעין דור|בעלת האוב]] אליה הלך שאול במצוקתו, ממנה נלמד כי שאול הקפיד להכרית את [[העלאה באוב|בעלי האוב]] והידעוניוה[[ידעוני]] האסורים לפי התורה ({{הערה|{{תנ"ך|שמואל א|כח|ט}})}}.}} מצד שני, חשיבות ציוויי הנביא היא יחסית ואינה מוחלטת בעיניו, ופעמיים הוא נכשל בהפרת ההוראה שנתן לו שמואל{{הערה|{{תנ"ך|שמואל א|יג|ח|יד}}; שם, {{תנ"ך|שמואל א|טו|ח|יט|ללא=ספר}}.}}.

לאחר שמשח שמואל את [[דוד]] למלך במקום שאול, נתקף שאול במצבי רוח קשים{{הערה|"{{ציטוטון|וְרוּחַ ה' סָרָה, מֵעִם שָׁאוּל; וּבִעֲתַתּוּ רוּחַ-רָעָה, מֵאֵת ה'|{{תנ"ך|שמואל א|טז|יד}}}}.}}. כדי להתמודד עם מצבי רוח אלו, נעזר שאול בנגינתו של דוד, אך גם במהלך הנגינה הוא נתקף זעם וניסה להרוג את דוד{{הערה|{{תנ"ך|שמואל א|יח|י|יא}}; שם, {{תנ"ך|שמואל א|יט|ט|י|ללא=ספר}}.}}. יש מי ששיער, בעקבות תיאור המקרא, ששאול סבל ממחלת ה[[מלנכוליה]]{{הערה|ילקוט [[ילקוט מעם לועז]], שמואל א, עמ' רא.}}, שהיא אחד ממאפייני ה[[דיכאון]].

לאחר [[דוד וגלייתוגוליית|מלחמת דוד וגוליית]] – אז התגלה שאול בחולשתו לעומת דוד שניצח בקרב – החל שאול לקנא בדוד, לחשוש מפניו והוא אף ניסה להרוג אותו בשתי הזדמנויות שונות. לעומת שאול, ילדיו [[יהונתן]] ו[[מיכל]] גילו חיבה לדוד ורצו בטובתו ובקרבתו, ובמיוחד יהונתן, שמוזכר בפירוש שאהב את דוד, וכך גם [[קינת דוד|מקונן עליו דוד]]{{הערה|{{ציטוטון|נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים .|{{תנ"ך|שמואל ב|א|כו}}.}}}}. שאול ידע שדוד נמשח להיות המלך הבא ושבכך תגדע שושלתו שלו. לכן, ניסה שאול לעצור אותו, והתייחס בגסות לבנו שניסה לדבר טוב על דוד. גם כאשר הוא רודף את דוד, שנאתו של שאול אליו לא שלמה, ואהבתו לדוד חוזרת ומתגלת. בשני המקרים בהם נפגשו, לאחר מרדף ממושך, כינה שאול את דוד "בני" ובירך אותו. יחסי השנאה-חיבה בין שאול לדוד היו הדדיים. במהלך הרדיפות ניתנה לדוד האפשרות לפגוע בחייו של שאול פעמיים, אך הוא לא עשה זאת, מחמת יראת הכבוד שרחש לשאול. וכאשר אנשיו ניסו לשדלו לפגוע בשאול הוא סירב בטיעון: "חָלִילָה לִּי מֵה' מִשְּׁלֹחַ יָדִי בִּמְשִׁיחַ ה'"{{הערה|{{תנ"ך|שמואל א|כו|יא}}.}}. באחת הפעמים, הוא כינה אותו אף "אבי" ובאחרת "אדני המלך". בנוסף, קינת דוד ממחישה את הכבוד והיראה הרבים שרחש דוד לשאול.

סופו של שאול טרגי. הוא יצא למלחמה כנגד פלשתים בהר הב[[הר הגלבוע|גלבוע]], מתוך ידיעה שייהרג, על פי נבואת [[בעלת האוב מעין דור]]. המלחמה הסתיימה בתבוסת ישראל. בניו של שאול, בהם יהונתן, נהרגו, וכשקשתי האויב שאיגפו אותו קרבו אליו, בחר שאול ליפול על חרבו. על פי גרסה אחרת של הנער ה[[עמלק]]י, שמגיע לבשר את מותו לדוד, ובידו הכתר והצמיד שלו, הוא נהרג בידיו, לאחר שנפל על חרבו ועדיין נותר בחיים{{הערה|{{תנ"ך|שמואל ב|א|י}}.}}.

בעיר בירתו של שאול, [[גבעה (בנימין)|גבעה]], נערכו [[חפירה ארכאולוגית|חפירות ארכאולוגיות]]. לא נמצאו שם ראיות לכך שהיה בישראל מלך ושמו שאול (ואף לא במקומות אחרים). עם זאת, ממצא משמעותי שנמצא באתר הארכאולוגי בגבעה הוא [[קלע]], שהיה אחד מכלי הנשק בתקופה זו (כפי שמתואר גם בספר שמואל, בתיאור [[דוד וגליתוגוליית|קרב דוד וגוליתוגוליית]] וכן ב[[ספר שופטים]]{{הערה|{{ציטוטון|מִכֹּל הָעָם הַזֶּה שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ בָּחוּר אִטֵּר יַד-יְמִינוֹ כָּל-זֶה קֹלֵעַ בָּאֶבֶן אֶל-הַשַּׂעֲרָה וְלֹא יַחֲטִא.|{{תנ"ך|שופטים|כ|טז}}}} }}).

*אילת, משה, '''שמואל וכינון המלוכה בישראל''', ירושלים: [[הוצאת מאגנס]], ה'[[ה'תשנ"ח]]. עמ' 81–114.

* הרב [[אמנון בזק]], [http://www.tora.us.fm/tnk/nvir/jmuela/jaul_bzq.html שאול המלך - עלייתו ונפילתו], אתר הניווט בתנ"ך {{קישור שבור|11 בנובמבר 2018}}