קאמי פיסארו – הבדלי גרסאות

פיסארו נולד בשנת 1830 בעיר [[שרלוט אמאלי]] שב[[סנט תומאס (איי הבתולה)|סנט תומאס]] שב[[איי הודו המערבית]], אז בשלטון [[דנמרק]]. אביו היה סוחר [[יהודי]] עשיר ממוצא [[יהדות פורטוגל|פורטוגלי]], ואמו ממוצא [[קריאולים|קריאולי]] מ[[הרפובליקה הדומיניקנית]]. בגיל 12 נשלח ל[[פריז]] ללמוד ב[[פנימייה]]. כעבור חמש שנים שב לבית אביו והחל לעבוד עמו בעסק המשפחתי; בד בבד צייר פיסארו את נופי האי הקאריבי בו גדל ואת תושביו.

בד בבד היה פיסארו מצייר את נופי האי הקאריבי בו גדל, ותושביו. בשנת 1851 קשר קשרי ידידות עם צייר בשם [[גיאורג מלביי]], והשניים עברו ל[[קראקאס]] והציגו את העבודות שלהם בסדנתם. בשנת [[1855]] שב ל[[פריז]] למרות התנגדות אביו ונרשם ללימודים בבית הספר הגבוה לאמנות (École des Beaux-Arts). כאשר החל לצייר ב'אקדמי סוויס' בשנת 1860, פגש שם את [[קלוד מונה]] ואת [[פול סזאן]] ודרכם הכיר אמנים נוספים העתידים להיות חברי התנועה האימפרסיוניסטית.

בתחילת דרכו כצייר הושפע פיסארו מן הצייר [[ז'אן-בטיסט קאמי קורו]] והחליט שכדאי ללמוד ממנו את שיטתו. אחר כך עבר לצייר תמונות [[ריאליזם (אמנות)|ריאליסטיות]] והתחבר ל[[גוסטב קורבה|קורבה]], שעמד אז בראש הזרם.

בשנת 1870 עזב פיסארו יחד עם [[קלוד מונה]] את [[צרפת]] בשל [[מלחמת צרפת-פרוסיה]], והשניים התיישבו ב[[לונדון]]. ב[[אנגליה]] שהה כשנה, שבמהלכה נשא אשה. מונה ופיסארו התרשמו מאוד מציירי הנוף האנגלים ואט-אט החלו לגבש דרכם בזרם עצמאי, שלימים ייקרא "אימפרסיוניזם". תמונותיהם, שנראו ממבט קרוב מדי כמריחות צבע לא מובנות, היו הופכות ממרחק מסוים לעשירות בפרטים, אם כי מטושטשים מדי בעיני מבקרי אמנותהאמנות דאזבני התקופה, שלא חיבבו את הסגנון החדש ודחו את עבודותיהם של פיסארו ומונה. לאור עמדת המבקרים השניים לא מצאו אכסניה להצגת יצירותיהם, וקיימו תערוכה עצמאית (בשנת [[1874]]). בעקבותיה, הציג פיסארו את יצירותיו בתערוכות נוספות, שזכו להצלחה מסוימת. הסגנון החדשני פרץ לו נתיבים בקרב הציבור והסעיר אמנים נוספים שהצטרפו אל הזרם שפיתחו.

הואפיסארו לא חדל להתחדש כל ימיו ואף קידם בברכה ציירים מן הזרם ה[[פוסט-אימפרסיוניזם|פוסט-אימפרסיוניסטי]] כ[[פול גוגן]] ו[[פול סזאן]]. בתערוכה האחרונה של התנועה האימפרסיוניסטית, שהתקיימה בשנת [[1886]], אף הציג תמונות בסגנון ה[[פוינטיליזם]] שפיתח [[ז'ורז' סרה]].

פיסארו היה אב לשבעה ילדים והתקשה לפרנס את משפחתו. רק אחרי גיל 60 זכה להצלחה כלכלית. ראייתו כהתה בשל מחלה, אך למרות זאת המשיך לצייר עד ימיו האחרונים. בשנת 1903 נפטר, והותיר אחריו כ- 1,600 ציורים.

פיסארו, צאצא למשפחה יהודית ספרדית ממוצא [[אנוסים]], הוא האמן בעל הביטוי הברור ביותר מבין שאר הציירים ה[[אימפרסיוניסטים]]. אישיותו, מסירותו המוחלטת לאמנות, פשטותו המופלאה והיעדר כל משוא פנים הצליחו להשפיע השפעה מתמדת על רעיו ותלמידיו כל חייו. את אישיותו האמנותית פיתח פיסארו מחוץ לכותלי בית האולפנה בוויכוחים עם ציירים וסופרים צעירים, הם שתרמו לגיבוש ההשקפות על האימפרסיוניזם יותר מכל לימוד ומחקר. הוא הבין את מהותה המהפכנית של התנועה ונחשב לראש בית-אב של האימפרסיוניזם. הוא חי על פי אמנותו ולמען אמנותו בלבד.