פתיחת התפריט הראשי

שינויים

אין שינוי בגודל, לפני 10 חודשים
ביטול גרסה 24302469 של 176.228.50.81 (שיחה)
{{שיטות ממשל}}
SUKA BLAYT
[[קובץ:Marx Engels Lenin.svg|ממוזער|שמאל|200px|דיוקנותיהם של שלושה הוגים קומוניסטים על רקע אדום כהה, מימין לשמאל: [[ולדימיר איליץ' לנין|לנין]], פרידריך אנגלס, קרל מרקס]]
[[קובץ:Hammer and sickle.svg|שמאל|ממוזער|170px|[[הפטיש והמגל]], הוא סמל אוניברסלי של ארגונים קומוניסטים. בדגל [[ברית המועצות]] הופיע תחת כוכב אדום שסימל את המפלגה הקומוניסטית]]
[[קובץ:Ber Borochov Tomb in Ramat Ef'al.JPG|שמאל|ממוזער|250px|המצבה המקורית של דב בר בורוכוב ב[[סמינר אפעל]]. עליה כתובת ב[[יידיש]]: "הרעיון היהודי-קומוניסטי מחשל את "שרשרת הזהב" של הבורוכוביזם"]]
'''קוֹמוּנִיזְם''' היא שיטה כלכלית-חברתית בה כל מוצרי [[הון|ההון]] (ובפרט, [[אמצעי ייצור|אמצעי הייצור]]) נמצאים בבעלות משותפת, תוך שמירה על שוויון כלכלי וחברתי. מונח זה הפך לנפוץ בזכות פרסום [[המניפסט הקומוניסטי]] מאת [[קרל מרקס]] ו[[פרידריך אנגלס]] שם תואר הקומוניזם כשלב הבא בהתפתחות החברה האנושית ובו יפתרו מצוקות האדם והחברה אשר נגרמו בידי השיטה [[קפיטליזם|הקפיטליסטית]].
 
== סוגים של קומוניזם ==
* קומוניזם התנדבותי היה נהוג בחברות קדומות, בימי הביניים ובעת החדשה; למשל בשבטים באיי [[האוקיינוס השקט]]; ב[[מנזר]]ים [[בודהיזם|בודהיסטיים]] ו[[נצרות|נוצריים]], ב[[אסיה]] ו[[אירופה]]; וב[[מסדר צבאי נוצרי|מסדר]]ים בעלי אופי וצביון משתנה. יש אשר מכנים אותו "הקומוניזם הפרימיטיבי", והוא התאפיין בבעלות משותפת על הרכוש.
* קומוניזם, המבטא את הגשמת אידיאל "ביטול הכפייה והניכור"{{הערה|1=קארל מרקס ופרידריך אנגלס, [[המניפסט הקומוניסטי]], הקיבוץ המאוחד, 1985, פרק ראשון.}} – משטר שאין בו הפעלת כוח (כלכלי או אחר) על מנת לאפשר את התנהלות החיים, וכל מעשי האדם נגזרים מתוך רצונו בהגשמה עצמית דרך עיצוב ה[[טבע]] והמציאות החברתית. בחברה כזו אין [[כסף (אמצעי תשלום)|כסף]], והקצאת המשאבים נעשית על פי "כל אחד מקבל לפי צרכיו ונותן לפי יכולתו". על פי ה[[מרקסיזם]], צורה זו היא האוטופיה הקומוניסטית, ותתאפשר לאחר תהליכי [[חינוך]] והשתנות החברה במסגרת ה[[סוציאליזם]]. (ביטול העבודה מובנו כאן – ביטול העבודה ה[[ניכור|מנכרת]] כפי שהיא מופיעה ב[[כלכלה]] הקפיטליסטית).
 
* קומוניזם על פי [[קרל מרקס|מרקס]], הדרך לאוטופיה הקומוניסטית עוברת דרך משטר הנקרא [[סוציאליזם]]. במשטר זה, [[הלאמה|מולאמים]] בכפייה כל אמצעי הייצור והפיכתם לרכוש בבעלות כלל הציבור. בדרך כלל מדובר במהפיכה שנעשית באלימות, כיוון שאנשים פרטיים אינם נוטים לוותר על רכושם ואמצעי הייצור בהסכמה. שיטה זו אינה שונה באופן מהותי מהשיטה הקפיטליסטית המושתתת על [[רכוש פרטי]], אלא הופכת את המדינה למעסיק היחיד. משטר זה מכונה בפי מרקס [[דיקטטורה של הפרולטריון]], כלומר – משטר בו מעמד הפועלים הוא השליט בהון ובאמצעי הייצור. הדבר נעשה באמצעות שליחה של נציגים של העובדים. ("דיקטטורה של הפרולטריון" אינה בהכרח דיקטטורה פוליטית – מרקס קרא גם לדמוקרטיה הבורגנית "דיקטטורה של הבורגנות"). בנוסף לבעלות ציבורית על אמצעי הייצור קיים מרכיב של [[כלכלה מתוכננת]] שבו משובצים האזרחים למקצועות שונים לפי הצרכים של המדינה, ובו נקבעים מלמעלה על ידי פקידי השלטון מכסות ייצור לעובדים השונים. במשטר הקומוניסטי שבו המדינה מנהלת את הכלכלה באופן ריכוזי נגזר גם ממשלה חזקה וגדולה שנוטלת לעצמה סמכויות רבות בניהול המדינה, ובדרך כלל פוגעת בחירויות הפרט.
 
== הקומוניזם במדינות שונות ==
הקומוניזם בגרסתו ה[[בולשביקים|בולשביקית]] היה שאיפתו של המשטר הסוציאליסטי אשר הונהג ב[[רוסיה]] [[מהפכת אוקטובר|במהפכה שבוצעה בשנת 1917]] עד ל[[התפרקות ברית המועצות]] ב[[שנות התשעים]]. לאחר [[מלחמת העולם השנייה]] הפכו גם מדינות [[מזרח אירופה]] לקומוניסטיות, כולן, למעט [[יוגוסלביה]], בכפייה של שלטונות [[ברית המועצות]]. [[קובה]], השוכנת בים הקריבי, הפכה לקומוניסטית בעקבות מהפכה שהונהגה בידי [[פידל קסטרו]] ו[[ארנסטו צ'ה גווארה]].
 
לאחר מלחמת העולם השנייה מספר מדינות במזרח יבשת אסיה הושפעו מהמשטר בברית המועצות והפכו להיות קומוניסטיות. בראשן [[הרפובליקה העממית של סין]] בהנהגתו של [[מאו דזה-דונג]], [[קוריאה הצפונית]], וצפון וייטנאם שלאחר [[מלחמת וייטנאם]] הפכה כולה לקומוניסטית. [[לאוס]] הפכה למדינה בעלת משטר קומוניסטי בשנת 1975.
 
במדינות מערב אירופה היו מפלגות קומוניסטיות שקיבלו על עצמן את כללי המשטר הדמוקרטי, בין תום מלחמת העולם השנייה לנפילת ברית המועצות, והתמודדו בבחירות לפרלמנט כיתר המפלגות. הגדולה שבהן הייתה [[המפלגה הקומוניסטית האיטלקית]]. בסוף שנות השישים וראשית שנות השבעים גיבשו מפלגות קומוניסטיות רבות במערב תפיסה עצמאית מהדוקטרינה המרקסיסטית-לניניסטית והכתבות מוסקבה, תפיסה זו נקראה [[אירו-קומוניזם]]. אחרי [[נפילת ברית המועצות]], חלק מן המפלגות החלו לנוע לכיוון ה[[סוציאל-דמוקרטיה]], ושינו את שמן, אך רוב המפלגות הקומוניסטיות עשו שינויים [[סמנטיקה|סמנטיים]] בלבד, ונשארו עם האידאולוגיה ה[[מרקסיזם|מרקסיסטית]].
 
== הקומוניזם בישראל ==
רעיונות קומוניסטיים נשמעו ב[[היישוב|יישוב היהודי החדש]] בארץ ישראל כבר בתקופת [[העלייה הראשונה]]. הם הובאו עם ה[[חלוציות|חלוצים]] מארצות [[מזרח אירופה]]. המדברים בשבחם, שהתמצאו בזרמים [[מהפכה|מהפכניים]] עדכניים באירופה, הציגו אותם בדרך כלל כ[[אוטופיה]], אך היו אשר האמינו בהיתכנותם גם בחברה היהודית, ואף בכלל האוכלוסייה, בארץ ישראל. בתקופת [[העלייה השנייה]], התגבר הטון הקומוניסטי בעיקר בחוגי [[מעמד הפועלים]], וה[[רטוריקה]] של ה[[אידאולוגיה]] הקומוניסטית הושמעה הרבה כלפי ה[[איכר]]ים ב[[מושבות העלייה הראשונה|מושבות העבריות]], אשר מיאנו לתת עבודה לפועלים העולים החדשים, חסרי הון ורכוש.
 
[[דב בר בורוכוב]] היה מהאבות האידאולוגים של התפיסה ה[[מרקסיזם|מרקסיסטית]] ב[[ציונות]]. הוא סבר כי יש להקים מעמד פועלים בארץ ישראל שייאבק בבורגנות ויקים חברה מרקסיסטית נטולת מעמדות. הוא סבר כי רק בארץ ישראל יהיה אפשר לרכז את היהודים ולהפכם לפועלים.
 
אנשי [[העלייה השלישית]] אשר הגיעו לארץ ישראל לאחר [[מהפכת אוקטובר]] [[1917]], חזו בעלייתם לשלטון של ה[[בולשביקים]] בראשותו של [[ולדימיר לנין]]. חלקם העריצו את המשטר ה[[בולשביקים|בולשביקי]] החדש ב[[ברית המועצות]], אשר פסע אז את פסיעותיו הראשונות. במקביל, בשונה מתפיסת העולם של [[ציונות|ציונים]] אוהדי הקומוניזם, הקימו באותן שנים יהודים וערבים מפלגה קומוניסטית בלבד, היא [[המפלגה הקומוניסטית של פלשתינה]].{{הערה|1=ראו, למשל: יהודה סלוצקי, מ-מ.פ.ס.ע. עד י.ק.פ. (פ.ק.פ.), '''[[אסופות (תנועת העבודה)|אסופות]]''', חשון תשל"ג אוקטובר 1972, עמ' 3 -18.}} בקרב [[גדוד העבודה]], שהוקם בקיץ [[תר"ף]] [[1920]], ופורק בקיץ [[תרפ"ט]] [[1929]], היו ציונים וקומוניסטים במנעד רחב של גוונים ותצורות. קבוצת חלוצים ציונים לשעבר, אשר האמינו במשטר הקומוניסטי ה[[סובייטי]] החדש בראשותו של [[מנחם אלקינד]] עזבה את הארץ אל [[ברית המועצות]] וקבלה מן השלטונות [[קרקע]] להקמת קיבוץ שנקרא: "[[וויו נובה]]" ('דרך חדשה'). אך לאחר שנים ספורות אולצו המייסדים להפיכתו של הקיבוץ ל[[קולחוז]] עם קבוצות פועלים נוספות: רוסים, אוקראינים ואחרים. בימי [[הטיהורים הגדולים]] של [[סטלין]], יושבי הקיבוץ הוגלו, ואבדו עקבותיו.
 
ב[[המאה ה-21|מאה ה-21]], פועלת בישראל, כמו במדינות רבות, [[המפלגה הקומוניסטית הישראלית]] (מק"י). מק"י רצה ל[[הכנסת|כנסת]] ברשימה משותפת עם גופי ציבור יהודים וערבים, המכונה: "[[החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון]]" (חד"ש, או בערבית בקיצור: אל-ג'בהה الجبهة). במפלגה חברים יהודים וערבים, אם כי רוב מצביעיה באים מן המגזר הערבי. למפלגה יש "משמרת צעירה", המכונה [[ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי]] (בנק"י).
 
ב[[הכנסת ה-16|כנסת ה-16]] היו חברים ראשי מק"י: מזכ"ל המפלגה [[עיסאם מח'ול]], ו[[מוחמד ברכה]]. ב[[הכנסת ה-17|כנסת ה-17]] ייצגו אותה [[ד"ר]] [[דב חנין]] ו[[מוחמד ברכה]]; וב[[הכנסת ה-18|כנסת ה-18]] ו[[הכנסת התשע עשרה|ה-19]], גם [[ד"ר]] [[עפו אגבריה]]. בכנסת העשרים היו חברי הכנסת מטעם מק"י: [[עאידה תומא-סלימאן]], דב חנין, [[יוסף ג'בארין]] ו[[עבדאללה אבו מערוף]].
 
מהכנסת ה-12 ועד הכנסת ה-15 בלטה במיוחד בין חברי הכנסת של מק"י [[תמר גוז'נסקי]], שעמדה בראש [[הוועדה לזכויות הילד]] והעבירה 37 חוקים, בעיקר בנושאים חברתיים.
 
החל ב[[שנות ה-70 של המאה ה-20]] מתמקדת פעילותה של מק"י במאבק פוליטי למען הקמת [[מדינה פלסטינית]] לצד מדינת ישראל; אך עוסקת גם בקידום עניינים חברתיים. במהלך [[שנות ה-90 של המאה ה-20]] התגברה פעילותה של המפלגה בעניינים חברתיים ובענייני [[איכות הסביבה]]. עם הקמת ממשלת רבין ב-[[1992]] נהנתה חד"ש ומק"י בתוכה, מהסכם מיוחד, שלא צירף אותה ל[[קואליציה]], אך הבטיח שיתוף פעולה בינה לבין הממשלה.
 
== הקומוניזם בשנות ה-2000 ==
המאבק בין תפיסת העולם ה[[קפיטליזם|קפיטליסטית]] לבין זו הקומוניסטית, היווה ציר מרכזי ב[[המלחמה הקרה|מלחמה הקרה]], החל מתום [[מלחמת העולם השנייה]] ([[1945]]) ועד ל[[קריסת ברית המועצות]] בשנת [[1991]]. עם קריסת ברית המועצות, מדינות וארגונים קומוניסטים רבים בעולם איבדו מקסמם, לאחר שהוכח כי הקומוניזם הוא זה ש"נפל ראשון". בעקבות זאת, רבות מתנועות השמאל הקומוניסטיות לשעבר, אימצו מצע הנוטה יותר לכיוון [[סוציאל-דמוקרטיה|סוציאל-דמוקרטי]], כדי שלא להיות מזוהות עם ברית המועצות הקורסת.
 
ב[[המאה ה-21|מאה ה-21]], [[הרפובליקה העממית של סין]] היא המעצמה היחידה המוגדרת קומוניסטית, אף שבפועל מונהגת בה, החל בשנות ה-90, [[כלכלת הרפובליקה העממית של סין|שיטה כלכלית מעורבת]], המתבססת על [[שוק חופשי|השוק החופשי]], אך תחת שלטון ריכוזי של [[המפלגה הקומוניסטית של סין|המפלגה הקומוניסטית הסינית]]. [[קוריאה הצפונית]] החליפה בחוקת 1972 את המרקסיזם-לניניזם ב[[אידאולוגיית ג'וצ'ה|אידאולוגיית הג'וצ'ה]] כאידאולוגיה הרשמית של המדינה. ב[[קובה]], מדינה בים הקריבי, שורר מאז [[המהפכה הקובנית]] ב-[[1959]] שלטון המוגדר [[סוציאליזם|סוציאליסטי]], אך רבים רואים בו משטר קומוניסטי. מדינות נוספות הנחשבות קומוניסטיות (אם כי הן עצמן מגדירות את עצמן כסוציאליסטיות) הן [[לאוס]] ו[[וייטנאם]] ב[[דרום-מזרח אסיה]]. עם זאת, גם במדינות אלו חלו רפורמות שקירבו אותן לכלכלת שוק.
 
==לקריאה נוספת==
* [[קרל מרקס]], [[פרידריך אנגלס]], '''[[המניפסט הקומוניסטי]]''', תל אביב: [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], 1975.
; מחקרים ‬
* ארצ'י בראון, '''עלייתו ונפילתו של הקומוניזם''', ספריית אפקים, [[עם עובד]], תרגמה מאנגלית [[כרמית גיא]], 2012.‫
* [[אבנר בן-זקן]], '''קומוניזם כאימפריאליזם תרבותי: הזיקה בין הקומוניזם הארצישראלי לקומוניזם הערבי''', 1948-1919, תל אביב : הוצאת [[רסלינג]], 2006.
* אביבה וינגרטן, '''התמודדותם של הארגונים היהודים מול הקומוניזם: ומול הסנטור ג’וזף ריימונד מקארתי והאנטי קומוניזם ב[[ארצות הברית]] בראשית שנות החמישים''', עבודת דוקטור, [[אוניברסיטת בר-אילן]], רמת גן תשס"ד 2004.
* אלי רכס, '''המיעוט הערבי בישראל : בין קומוניזם ללאומיות ערבית, 1965-1991''', תל אביב : הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשנ"ג.
 
== קישורים חיצוניים ==
{{מיזמים|ויקישיתוף=Category:Communism|ויקיציטוט=קומוניזם|ויקימילון=קומוניזם|ויקימילון 2=בולשביק}}
* [http://www.marxists.org/hebrew/Cm/CM.htm המניפסט הקומוניסטי בעברית]
* [http://maki.org.il/ אתר המפלגה הקומוניסטית הישראלית]
 
== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}
 
[[קטגוריה:קומוניזם|*]]