|
== הנאומים ==
בחודש אפריל [[1954]] נשא ביירוד [[נאום]] פומבי בעיר [[דייטון]] במדינתשבמדינת [[אוהיו]], ובו מתח ביקורת גלויה על מדינת ישראל וקרא לה להימנע ממעשי תגמול ולחדול מגישה של כובש. על מנת להציג עמדה מאוזנת כביכול פתח ביירוד את נאומו בקריאה לערבים "להשלים עם קיומה של ישראל", אך מיד המשיךלאחר בנאומו בומכן נתן ביטוי פומבי וגלוי לגישה אנטי-ישראלית בוטה. "עליכם לראות את עצמכם באמת ובתמים כמדינה מזרח תיכונית," אמר ביירוד. אמר:"עליכם לראות את עתידכם בהקשר הזה ולא בתור מטה וגרעין, כביכול, של קבוצות בני אדם בעלי אמונה דתית מסוימת ברחבי תבל, שיש להעניק להם זכויות מיוחדות במדינת ישראל ויש להם מחויבות למדינה. עליכם להיפטר מגישת הכובש ומן האמונה שהכוח ומדיניות של הרג בתור תגובה הם המדיניות היחידה ששכניכם מבינים."
<div style="direction: ltr;">
{{ציטוט|תוכן=You should come to truly look upon yourselvs as Middle Eastren state and see your future in that context rather than as headquarters, or nucleus so to speak, of worldwide groupings of peoples of a particular religious faith who must have special rights within and obligations to the Israeli state. You should drop the atitude of the conqurer and the conviction that force and policy of retaliatory killings is the only policy that your neighbors will understand|מרכאות=כן}}</div>
ובתרגום לעברית:
:::"עליכם לראות את עצמכם, בכנות, כמדינה מזרח תיכונית, לראות עתידכם בהקשר זה ולא כמטה וגרעין, כך לומר, של קבוצות אנשים בעלי אמונה דתית מסוימת ברחבי תבל, אשר יש להעניק להם זכויות מיוחדות במדינת ישראל ולהיות בעלי מחויבות אותה מדינה. עליכם להיפטר מגישת הכובש ומהשכנוע כי כוח וכי מדיניות של תגובה בהרג היא המדיניות היחידה ששכניכם יבינו."
לדברים מעין אלוכאלה מפיו של איש ממשל אמריקאי, לא היה תקדים ביחסי ארצות הברית-ישראל. בדבריו נשזרה גם נימה אנטישמית,; בכנותוכשכינה את העםהיהודים היהודי לא"קבוצות כעםשל אלאבני כקבוצתאדם אנשיםבעלי שהקשראמונה היחידדתית ביניהםמסוימת" הוא דתם המשותפת.ולא בכך"עם" עורר זעם בדעת הקהל הישראלית וביקורת חריפה מצד שלטונות ישראל. בקרב יהודי ארצות הברית נתקבלהתקבל הנאום בחרדה ובזעזוע.
ב-[[1 במאי]] שב ביירוד לתקוף את ישראל בנאום פומבי נוסף. הבימה שבחר בה בחר לשאת את דבריו הייתה בפני גוף הנקרא "[[המועצה למען היהדות|המועצה למען היהדות"]] (Council for Judaism), ארגון יהודי-אמריקאי אנטי-ציוני בהנהגתו של [[אלפרד ליליאנטל]]. בהמשך לניסיונו בנאומו הראשון להפריד בין מדינת ישראל לביןובין יהודי התפוצות, נגע הפעם ביירוד בנושא ה[[עלייה]]. הוא קרא לישראל בנאום זההזה לשנות את [[חוק השבות]] כדי "להפיג את פחדפחדם של הערבים מפני עלייה המונית"{{הערה|{{הצופה||ביירוד דורש תיקון חוק השבות|1954/05/02|00117}}}}. לדעתו, הוסיףשל ביירוד, אם ביום מן הימים תתיר [[ברית המועצות]] ליהודיה יציאה חופשית, לא תוכל ישראל לבדה לקלוט אותם.
הנאום עורר גל מחאות חריפות בישראל וביהדות ארצות הברית. ממשלת ישראל הגישה מחאה רשמית למשרד החוץ האמריקאי. העניין הביאהובא לדיון סוער ב[[הכנסת|כנסת]]. ב-[[10 במאי]] גונה פומביתביירוד בפומבי על ידי ראש הממשלה ושר החוץ [[משה שרת]], שדחה את טענות ביירודטענותיו ותביעותיו מישראל. המחאה הישראלית לא הניעה את ממשלת ארצות הברית להסתייג מן הנאומים, ובישראל נוצר הרושם שנאומי ביירוד ביטאו את המדיניות האמריקאית הרשמית כלפי ישראל ושכנותיה, כפיכמו שגובשה על ידיבידי שר החוץ האמריקאי ג'ון פוסטר דאלס.
מחלקת המדינה טענה כישדבריו דברישל ביירוד הוצאו מהקשרם וקיימה שידורובשידור מיוחד שלהשמיעה את תוכנם המלא בתחנת [[השידור העברי של קול אמריקה]]. שידור מיוחדהשידור זההמיוחד לישראלהזה במאי 1954 היהנעשה כשנה לאחר שנפסקו השידורים הסדירים של קול אמריקה בעברית.
== שגריר ==
בשנים 1955 - [[1956]] שימש הנרי ביירוד כשגרירשגריר ארצות הברית ב[[מצרים]]. עם כניסתו לתפקיד נקשרה ידידות אישית בין השגריר ביירוד לבין נשיא מצרים [[גמאל עבד אל נאצר]], על הרקע הצבאי המשותף לשניהם, אך בשנים אלה הלכה מצרים (שהגדירה עצמה כמשתייכת ל[[המדינות הבלתי-מזדהות|מדינות הבלתי-מזדהות]]) והתקרבה לברית המועצות. בתקופה זו בוצעה [[עסקת הנשק הצ'כוסלובקית-מצרית]], שבמסגרתה סיפקה [[צ'כוסלובקיה]] [[מפציץ|מפציצים]] ארוכי טווח ומטוסי קרב סילוניים למצרים, שהקנו לחיל האוויר המצרי עדיפות על [[חיל האוויר הישראלי]], עסקה שמאחוריה עמדה ברית המועצות. ב-[[19 ביולי]] 1956 חזרה בה ארצות הברית מהחלטתה להעניק למצרים, באמצעות [[הבנק העולמי]], סיוע כספי לבניית [[סכר אסואן]] ובעקבות זאת הודיע נאצר ב-[[26 ביולי]] על הלאמת [[תעלת סואץ]]. שר החוץ האמריקאי החליט להעביר את ביירוד מתפקידו במצרים, להיות שגריר ב[[דרום אפריקה]]. העיתונות האמריקאית ראתה בכך הגליה וה[[טיים מגזין]] כתב לימים כי השגריר ביירוד היה מנפגעי ההחלטה האמריקאית לחזור בה מההסכמה לסייע כספית בבניית סכר אסואן.
בשנים 1956 - [[1977]] שירת ביירוד לסירוגין כשגריר בדרום אפריקה, ב[[אפגניסטן]], ב[[בורמה]], ב[[פיליפינים]] וב[[פקיסטן]]. בשנת 1977 פרש משירות החוץ. לאחר פרישתו עבד במשך שנתיים בחברה פרטית ב[[סעודיה]]. עם שובו לארצות הברית השתקע ב[[וושינגטון הבירה]].
| 