פתיחת התפריט הראשי

שינויים

בשנת [[1960]] החל [[חיל הנחתים של ארצות הברית]] בתהליך למציאת מסוק חדש, שיחליף את המסוקים מדגם [[סיקורסקי CH-37 מוהאבי]], בעלי [[מנוע בוכנה|מנוע הבוכנה]] שהיו בשירות החיל באותה עת. ב-[[27 בינואר]] [[1961]] החל חיל הנחתים בפרויקט משותף עם [[צבא ארצות הברית]], [[צי ארצות הברית|הצי]] ו[[חיל האוויר של ארצות הברית|חיל האוויר]], שנועד לפיתוח כלי טיס בעל יכולת [[המראה ונחיתה אנכית]] (VTOL) ונועד למשימות תובלה. כלי הטיס החדש שנוצר היה ה[[ווט-הילר-ריאן XC-142A]] שהיה כלי טיס מהפכני בזכות [[כנף (תעופה)|כנפיו]] אותן ניתן היה להטות למצב מאוזן, לטיסה, ולמצב מאונך, להמראה ולנחיתה. תכנון כלי הטיס הפך מורכב יותר ויותר ומשך התכנון התארך מאד. ראשי חיל הנחתים החליטו לפרוש מן הפרויקט מכיוון שהסתבר שהחיל לא יקבל כלי טיס יעיל במסגרת זמן משביעת רצון. בסופו של דבר לא נכנס ה-XC-142A לייצור סדרתי, למרות החדשנות הרבה והפוטנציאל הרב שהיה בפרויקט.{{הערה|שם=ראשון|[http://www.airvectors.net/avskbig_1.html#m2 S-65 ORIGINS / US MARINE CH-53A & CH-53D SEA STALLION] באתר [http://www.airvectors.net/index.html AirVectors]}}
 
במרץ [[1962]] הוציא המשרד לאמצעי לחימה ימיים של צי ארצות הברית, בשם חיל הנחתים, דרישה ל"מסוק כבד ניסיוני", שסומל HH(X). המפרט בדרישה כלל יכולת נשיאת מטען במשקל 3,600 ק"ג, טווח מבצעי של 190 ק"מ ומהירות של 150 [[קשר (יחידת מידה)|קשר]] (כ-280 קמ"ש). המסוק המיועד נועד להיות [[מסוק סער]] ולמלא משימות תובלה, חילוץ מטוסים ופינוי רפואי. במשימות הסער נועד המסוק לתובלת מטען ולאו דווקא חיילים.{{הערה|שם=ראשון}}
 
במענה לדרישת הצי הציעה חברת [[בואינג|בואינג ורטול]] גרסה של מסוק ה[[CH-47 צ'ינוק]], וחברת [[קאמאן]] הציעה פיתוח של מסוק ה[[פיירי רוטודיין]] הבריטי.{{ביאור|הפיירי רוטודיין היה כלי טיס ייחודי מסוג [[ג'ירודיין]], ששילב רוטור ראשי להמראות ונחיתות ומנועי טורבו-פרופ מורכבים על כנפיים קצרות לטיסה רגילה.}} חברת [[סיקורסקי]] הציעה דגם משופר של ה[[סיקורסקי S-61R]], עם שני מנועי [[מנוע סילון#סוגי מנועי סילון|טורבו ציר]] [[ג'נרל אלקטריק]] T-64 ומערכת התמסורת של מסוק ה[[סיקורסקי S-64|S-64]]. סימולו של דגם המסוק אותו הציעה סיקורסקי היה '''S-65'''. הצעתה של חברת קאמאן ירדה מן הפרק לאחר ש[[ממשלת בריטניה]] הפסיקה את תמיכתה בפרויקט הרוטודיין. התחרות בין שתי המתחרות הנותרות, סיקורסקי ובואינג-ורטול, הייתה עזה. לבואינג ורטול הייתה עדיפות בשל העובדה שמסוק הצ'ינוק נרכש על ידי צבא ארצות הברית. למרות זאת זכתה חברת סיקורסקי במכרז, לאחר מאמץ רב, והחוזה עמה נחתם ביולי [[1962]].{{הערה|שם=ראשון}}
 
חיל הנחתים התכוון לרכוש ארבעה [[אב טיפוס|אבות טיפוס]] אך נתקל בבעיות מימון. חברת סיקורסקי, שהייתה נחושה לקיים את העסקה, קיצצה את הערכת עלות הפיתוח והודיעה כי ניתן יהיה להשלים את הפיתוח בשני אבות טיפוס בלבד. הפיקוד הצבאי קיבל את ההצעה ובספטמבר 1962 הוענק לחברה חוזה בגובה של כ-10 מיליון [[דולר אמריקני|דולר]] עבור שני אבות טיפוס שסומלו YCH-53A, וכן עבור מודל בגודל טבעי ושלדה אחת לניסויי קרקע.{{הערה|שם=ראשון}}
 
תוכנית הפיתוח נתקלה בכמה קשיים בשל מחסור במשאבים וכשלים של קבלני המשנה, אך עם הזמן נפתרו הקשיים. [[מזכיר ההגנה של ארצות הברית]], [[רוברט מקנמארה]], דרש שחיל הנחתים ירכוש את מסוקי הצ'ינוק כדי ליצור אחידות בין הזרועות השונים של הכוחות המזוינים של ארצות הברית, אולם ראשי חיל הנחתים שכנעו אותו שלא ניתן יהיה לרכוש את הצ'ינוק ללא התאמות רבות ויקרות.{{הערה|שם=ראשון}}
 
טיסת הבכורה של המסוק התקיימה ב-[[14 באוקטובר]] [[1964]] במפעל החברה שב[[סטרטפורד (קונטיקט)|סטרטפורד]], [[קונטיקט]]. מועד זה היה באיחור של ארבעה חודשים מלוח הזמנים המתוכנן. חיל הנחתים חתם עם החברה על חוזה לאספקת 16 מסוקים כבר בספטמבר. למרות האיחור בטיסת הבכורה, טיסות הניסוי התקדמו מהר יותר מן המתוכנן, דבר שסייע בהדבקת הפער. הסימול הצבאי שניתן למסוק היה CH-53 סי סטאליון, ואספקת המסוקים הסדרתיים החלה ב-[[1966]].{{הערה|שם=ראשון}}
 
===המשך הפיתוח===