השילוש הקדוש – הבדלי גרסאות

'''השילוש הקדוש''' ([[ארמית]]: '''תליתיותאתְּלִיתִיוּתֶא קדישתאקַדִישְׁתָּא''', [[סורית|בכתיב סורי]]: ܬܠܝܬܝܘܬܐ ܩܕܝܫܬܐ; [[יוונית]]: Αγία Τριάδα, [[לטינית]]: Sancta Trinitas) הוא עקרון יסוד ב[[נצרות]] המתייחס למהותו של ה[[אלוהים]] ולפיו, אף שקיים רק [[מונותאיזם|אל אחד]], יש לו שלוש פנים הזהות במהותן ובמה שהן, אך כל אחת גם בעלת אישיות נבדלת ועומדת בפני עצמה – '''[[האל האב (נצרות)|האב]]''', '''[[האל הבן]]''' ש[[אינקרנציה|התגשם]] ב'''[[ישו]]''', ו'''[[רוח הקודש (נצרות)|רוח הקודש]]'''. השילוש הוא עקרון אמונה עליון כמעט בכל הכנסיות מאז המאה הרביעית, כשהחולקים על כך סומנו כ[[מינות (נצרות)|מינים]]. יש כיום אך קומץ של קבוצות [[אנטי טריניטריזם|המגדירות את עצמן נוצריות ושוללות אותו]], אם כי היתר בדרך כלל לא מקבלות אותן כלגיטימיות. השילוש מבוסס בין היתר על הכתוב ב[[הברית החדשה|ברית החדשה]] בספר [[מתי]] כ"ח:י"ט, {{ציטוטון|ואתם לכו אל כל הגויים ועשו תלמידים וטבלתם אותם לשם '''האב והבן ורוח הקודש'''}}. לפי הפרשנות הנוצרית ה[[ועידת ניקיאה|אורתודוקסית]], רעיון זה מופיע בבירור במקומות רבים ב[[הברית הישנה|ברית הישנה]] וב[[הברית החדשה|ברית החדשה]], בייחוד ברישומי ההטבלה של [[ישו]] ב[[הבשורה על פי לוקאס|בשורה על פי לוקאס]] וגם בתיאור בריאת העולם ב[[ספר בראשית]] ובמקומות נוספים. עקרונות השילוש אושררו, בוררו ונוסחו על ידי הכנסייה ב[[המאה ה-4|מאה ה-4]] ו[[המאה ה-5|מאה ה-5]] בתגובה לרעיונות [[המינים בנצרות|כפירה]] שונים.