תעשיית הרכב בישראל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←כלי רכב נוספים: קישורים פנימיים |
מ ←ההתרחבות והנפילה: קישורים פנימיים |
||
שורה 70:
בשנים [[1965]]-[[1963]] בנתה אוטוקרס את מפעלה החדש ב[[טירת כרמל]]. במהלך אותן שנים חלו שינויים משמעותיים במבנה החברה. השותפה, "החברה הישראלית לאוטומובילים" מכרה את אחזקותיה, ושיתוף הפעולה עם רליאנט הסתיים. תחתיהם נכנסה יצרנית ה[[משאית|משאיות]] וה[[אוטובוס]]ים "[[ליילנד]]" באמצעות חברת הבת שלה, "סטנדרד-טריומף" ולשותפות נכנסה גם חברת [[כור תעשיות]].{{הערה|{{דבר|[[עמוס כרמלי]]|"אוטוקרס" בבעלות חדשה|1965/12/08|00402}}}} אוטוקרס, שהייתה מיזם שרוכז בעיקר בידיו של יצחק שובינסקי, הפכה לחברה המוחזקת בידי קונצרנים וחולשת על מספר מפעלים. היזם שובינסקי עצמו אחז ב-27% מ[[מניה|מניות]] החברה.
במסגרת המלצותיה של ועדה ממשלתית – [[ועדת ברתל]], נעשה ניסיון למזג את תעשיות הרכב בארץ,{{הערה|{{דבר|דויד מושיוב|טובים השניים מן האחד - אך לא בייצור רכב|1966/08/10|00403}}}} תעשיות שכללו בעיקר את "אוטוקרס", "[[מפעלי רכב אשדוד|ליילנד אשדוד]]" (שייצרה בעיקר אוטובוסים ב[[אשדוד]]) ו"קייזר-אילין" שהייתה מצויה כבר בקשיים כלכליים. בשנת [[1969]] בוצע המיזוג הכפוי כש"אוטוקרס" רכשה את "קייזר-אילין".
במקביל הוקם מפעל רכב חדש ב[[נצרת]] בבעלות "החברה הישראלית לאוטומובילים", סוכני פורד ושותפי העבר של "אוטוקרס". הגידול המהיר היה בעוכריה של אוטוקרס. מניהול ריכוזי המבוסס על אדם אחד הפכה החברה לגוף קונצרני המייצר במספר מפעלים, מכוניות משפחתיות, [[ג'יפ]]ים וכלי רכב כבדים (במפעל "[[מפעלי רכב אשדוד|ליילנד" באשדוד]]).
משנת [[1966]] פקד את ישראל [[מיתון]] קשה. היקף ההזמנות מהמפעל ירד, ייצורם של דגמים חדשים כמו ה"גלבוע" נכשל בשווקים, והמכונית החדשה של אוטוקרס, ה"טריומף", לא זכתה להצלחה, בעיקר בשל דרישת הממשלה שלא לייצרו בנפח מנוע של 1300 סמ"ק, אלא רק 1500 סמ"ק, כדי שלא להתחרות עם ה"[[פורד אסקורט|אסקורט]]" שהחל לצאת מקו הייצור של [[תעשיות רכב נצרת עילית|מפעלי הרכב בנצרת]]. גל פיטורין פקד את אוטוקרס, במסגרתו פוטרו 200 עובדים. הצרכן הכמעט יחיד היה צה"ל, ודגמים נוספים שיצאו אל השוק בסוף שנות ה-60 ובמהלך שנות ה-70 לא הצליחו להתבסס בשוק האזרחי.
| |||