כוס של ברכה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 14:
על פי דעה אחת בסוגיה שם{{הערה|בשם ה[[אמוראים|אמורא]] [[רבי אבהו]], ולגרסה אחרת מקור הדברים כבר ב[[ברייתא]].}} "עשרה דברים (פרטי הלכה) נאמרו בכוס של ברכה", אולם [[רבי יוחנן]] קבע: "אנו אין לנו אלא ארבעה" מתוך העשרה (הארבעה יצויינו להלן). להלכה התקבלה הדעה המרחיבה, אבל רק כ"הידור מצווה" [[לכתחילה]]{{הערה|{{משנה ברורה|קפג|כ}}, בשם [[הגר"א]].}}.
'''הכוס''' - עליה להיות שלמה ונקיה, ואם יש בה שאריות משתייה קודמת - יש לשוטפה מבפנים ומבחוץ{{הערה|בתלמוד נאמר באופן סתמי שיש לעשות לכוס הדחה ושטיפה, וב[[תוספות]] פירשו שמדובר בכוס שיש בה שאריות דווקא. יש נוהגים על פי תורת ה[[קבלה]] לשטוף את הכוס גם אם היא נקייה.}}, ובדיעבד או כאשר אין מים, ניתן לנקות את הכוס עם מפית. דין זה הוא אחד מארבעת הפרטים החשובים יותר.
'''היין''' - צריך להיות מעורב במים במינון ראוי לשתייה. בתלמוד נאמר שרבע מהכוס יהיה יין והשאר מים{{הערה|{{בבלי|שבת|עו|ב}}}}, משום שהיין בימיהם היה חזק, וקשה היה לשתותו בריכוז גבוה יותר. בימינו אין צורך בתוספת מים{{הערה|[[הטור|טור]] אורח חיים סימן קפג ו[[רמ"א]] בסעיף ב שם. ב[[בית יוסף]] הביא מנהג להוסיף מעט מים, ויש נוהגים להוסיף שלוש טיפות בלבד}}. מאידך נאמר בתלמוד להפך, שהיין צריך להיות "חי" (אף זה מן ה"ארבעה"), ומובנו הרווח - יין ללא מים! ליישוב סתירה זו, יש מפרשים שצריך לתת תחילה את היין החי ולאחר מכן להוסיף את המים; ויש מפרשים ש"חי" האמור כאן מובנו - יין טרי, מחבית שנפתחה זה עתה. להלכה נוהגים כשתי הדעות{{הערה|רמ"א שם}}.
| |||