סמואל בארבר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
מ שוחזר מעריכות של 37.26.148.154 (שיחה) לעריכה האחרונה של ערן |
||
שורה 3:
==ביוגרפיה==
בארבר נולד בווסט-צ'סטר שב[[פנסילבניה]], למשפחה מוזיקלית: אמו הייתה [[פסנתרן|פסנתרנית]] ואחותה זמרת [[אלט]] מפורסמת. הוא החל לנגן בפסנתר בגיל שש, את יצירתו הראשונה כתב בגיל שבע ובגיל 12 כבר שימש
בגיל 23 כתב בארבר את יצירתו התזמורתית הראשונה: ה[[אוברטורה]] "The School of Scandal", שביצעה [[תזמורת פילדלפיה]]. בשנת [[1936]] כתב רביעייה לכלי מיתר ובשנת [[1938]] עיבד את חלקה השני ל[[תזמורת]] כלי מיתר רחבה תחת השם "'''
בהשפעת דודתו הזמרת וכבעל הכשרה בשירה בעצמו, הרבה בארבר לכתוב יצירות ווקאליות, מהפופולריות ברפרטואר הקלאסי של [[המאה ה-20]]. גם את האדג'ו הידוע לכלי מיתר עיבד למקהלה מעורבת בת שמונה קולות. פרט לכך כתב מספר [[אופרה|אופרות]], יצירות לכלי סולו ותזמורת (ביניהן ל[[כינור]], ל[[צ'לו]] ולפסנתר), יצירות לפסנתר סולו ול[[הרכב קאמרי|הרכבים קאמריים]] שונים.
שורה 12:
כמעט בכל יצירותיו של בארבר ניתן להבחין בקו [[מלודיה|מלודי]] אחד לפחות ברור ודומיננטי, לכן הוגדר לעיתים כ"נאו-רומנטיקן", אולם ניתן לזהות בהן גם השפעות קלאסיות ומאפיינים מודרניים ו[[דיסוננס|דיסוננטים]] בסגנון [[סטרווינסקי]]. סגנונו היה אקלקטי וקשה לאפיון: הוא לא ייסד אסכולת כתיבה חדשה, לא דבק בסגנון מסוים, נמנע מלהיקלע לוויכוח הנפוץ בזמנו בעולם המוזיקה – סטרווינסקי ([[טונאליות|מוזיקה טונאלית]]) לעומת [[ארנולד שנברג]] ([[אטונליות|מוזיקה אטונאלית]]) – וככזה משך אליו אש מבקרים וקולגות. בשנת [[1966]] הועלתה הופעת הבכורה של אופרה שכתב – "אנטוני וקלאופטרה" – בטקס פתיחת האודיטוריום של בניין ה[[מטרופוליטן אופרה]] ב[[מרכז לינקולן]] לאמנויות הבמה. האופרה ספגה ביקורת קשה וסימנה את בארבר כמלחין ש"אינו רלוונטי לתקופתו". לאחר מפלה זו מיעט בארבר לכתוב ויצירותיו האחרונות זכו להתעניינות מועטה בלבד.
== האדאג'ו לכלי מיתר (אופוס 11) ==
האדאג'ו לכלי מיתר נכתב במקור כפרק שני ברביעייה לכלי מיתר, אך תוך זמן קצר עובד על ידי בארבר לתזמורת כלי מיתר רחבה, וזו גם גרסתו המוכרת. מאוחר יותר עיבד את היצירה למקהלה מעורבת בת שמונה קולות כקטע "Agnus Dei".
המבנה הכללי של היצירה ואופן התפתחותה כמוהו כקשת רחבה: פתיחה חרישית, התפתחות הדרגתית עד לשיא במרכזה לערך, ודעיכה איטית עד לסיום חרישי כמו בפתיחה. בארבר בנה את נושא היצירה המתמשך כולו בטכניקת ה'''[[סקוונצה|סקוונצות]]''', שבה קבוצת תווים או רעיון מלודי קצר חוזר על עצמו מעט גבוה או נמוך יותר בכל פעם. בהיותה טכניקה בסיסית ונפוצה, נמנעים מלחינים מלעשות בה שימוש מופרז, בעוד בארבר בחר לבסס יצירה שלמה עליה, תוך שהוא מצליח לשמור על מתח וריגוש לכל אורכה (9-10 דקות).
בהיותה יצירה בעלת מבנה פשוט, נעדרת טכניקה חדשנית או מורכבת, וחסרת כל תפנית מפתיעה ב[[הרמוניה]] או בקו המלודי, קשה להצביע על סוד קסמה. למרות זאת נחשב האדאג'ו לכלי מיתר לאחת היצירות המוכרות והאהובות לביצוע בקונצרטים (גם בגירסתו הקולית) ובקולנוע. בין השאר הוא מושמע ב[[פסקול]] הסרטים "[[פלאטון]]", "[[איש הפיל (סרט)|איש הפיל]]", "[[אל נורטה]]" ו"[[השמן של לורנצו]]". כמו כן הפך האדג'ו להמנון הבלתי רשמי של ארצות הברית לימי אבל, והושמע עם מותם של הנשיאים [[פרנקלין דלנו רוזוולט|רוזוולט]] ו[[ג'ון פיצג'רלד קנדי|קנדי]].
== קישורים חיצוניים ==
| |||