נזיר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שוחזר מעריכות של 77.126.78.110 (שיחה) לעריכה האחרונה של כ.אלון
שורה 27:
הנזירים ב[[נצרות]] נודרים נדר נזירות הכולל הימנעות מ[[נישואין]] ו[[אוננות]], והקדשת עצמם ל[[אל]] ולהליכה בדרכי [[ישו]] ו[[שנים-עשר השליחים|שליחיו]]. בראשית ימי הנצרות - ובמידה פחותה יותר גם לאחר מכן - רוב הנזירים היו אנשים מתבודדים שהסתובבו ב[[מדבר]]יות. רק ב[[המאה ה-4|מאה ה-4 לספירה]] החלו הנזירים להתקבץ במקומות מסוימים - ב[[מנזר]]ים. מייסדי מוסד הנזירות היו [[אנטוניוס הגדול]] במזרח, שנחשב גם כאב הנזירות הנוצרית בעולם, ו[[בנדיקטוס הקדוש]] במערב. זה האחרון ייסד לא רק מנזר אחד כי אם [[מסדר נוצרי|מסדר]] שלם של נזירים, בכך שחיבר תקנון שעל-פיו פעלו מספר מנזרים. מאוחר יותר, תקנון זה היווה את הבסיס למסדרים נוספים שקמו.
 
==== רקע היסטורי ====
המקום הראשון שבו התקיימה הנזירות הנוצרית הוא המדבר המצרי. הנזירוּת הנוצרית התקיימה על ידי אחד מאבות הכנסייה הנוצרית, [[אנטוניוס הגדול]] ([[251]]–[[356]]), נזיר מצרי שנחשב כקדוש על ידי [[הכנסייה הקופטית]] אליה השתייך, וגם על ידי [[הכנסייה הקתולית]] ו[[הכנסייה האורתודוקסית]]. הוא נחשב גם כאב הגדול של כל הנזירים. המקום הראשון שאליו פנה אנטוניוס על מנת לחיות את חיי הנזירות הוא מדבר שידוע כיום בשם "וואדי אל-נטרון" (ב[[ערבית]]: وادي النطرون וב[[לטינית]] ניטרא). עד לימינו אנו עדיין קיימים שם כמה מנזרים.
 
שורה 39:
הנזירים האיטלקים הראשונים כמו [[ג'רום]], [[רופינוס]] ו[[פאולה הקדושה|פאולה]] הלכו למצרים על מנת לחיות את חיי הנזירות כמו הנזיר הראשון והגדול - אנטוניוס.
 
==== שיטת חיי הנזירים ====
קיימים מספר סוגי נזירים, נזיר מסתגף, נזיר מתבודד ונזיר רגיל. נזיר מסתגף הוא כזה המונע מעצמו חומריות ומקדיש עצמו למטרה מסוימת (לדוגמה: נזיר במנזר נוצרי: לעיתים פועלים למטרת רפואת אנשים, ולעיתים לתפילה ומיסיון), נזיר מתבודד הוא נזיר המקדיש את כל כולו ללימוד, התחברות והכרת העצמי (לדוגמה: [[בודהיזם|בודהיסטים]]) כששני סוגי נזירים אלו לרוב גם מתנזרים מנישואים וחיי משפחה - לעיתים רק לתקופות זמן מוגבלות.
 
נזירים החיים במנזר כפופים בכל לאב המנזר, שכפוף בעצמו לראש המסדר הכפוף ל[[אפיפיור]], ומחויבים לציית לחוקים נוקשים. ככל שנזיר מסוים או חבר בארגון מסוים מצליח לגייס יותר נכסים ואנשים למטרות הארגון, כך מקדמים אותו יותר. לרוב הנזירים נודרים שלא להחזיק [[רכוש פרטי]], מעבר לחפצים אישיים מועטים: גלימה, ברדס, סכין, מחט, לוח כתיבה וכלי כתיבה. עליהם להשתתף בתורנויות בעבודות הביתיות של המנזר, לעסוק בשעות היום בעבודות כפיים שונות ובשעות מסוימות לקרוא את כתבי הקודש. חייהם צנועים מאוד, מה שמתבטא, למשל, בזה שהם מכינים בעצמם את מאכליהם. חלק מרכזי מחיי הנזירים הוקדש לשימור כתבים עתיקים ולהעתקתם בעידן שלפני המצאת ה[[דפוס]].
 
==== הנזירות בימי הביניים ====
למרות צניעות חייהם של הנזירים עצמם, המסדרים והמנזרים צברו במהלך [[ימי הביניים]] אדמות רבות ורכוש עצום. עושר זה גרם לביקורת רבה בתוך הכנסייה והביא להקמת מסדרי הקבצנים (כגון ה[[פרנציסקנים]] וה[[דומיניקנים]]), אלא שגם הם הסתאבו והתעשרו עם הזמן. עושר זה היה אחד הגורמים ל[[רפורמציה]] ולהריסת המנזרים והחרמת הקרקעות על ידי מלכים ונסיכים שתמכו בה ב[[המאה ה-16|מאה ה-16]].