חסידות חב"ד – הבדלי גרסאות

המנהיג החמישי של חב"ד, רבי שלום דובער שניאורסון, היה מתנגד חריף ל[[ציונות]]. הוא טען כי הציונות שואפת ליצור עם יהודי חדש, שאינו מחובר לתורה ולמצוותיה, ולפתות באמצעות הכמיהה לציון את המוני העם לנטוש את האמונה ואת שמירת המצוות. בקו זה המשיך גם ממלא מקומו, [[רבי יוסף יצחק שניאורסון]], בשנים הראשונות של מנהיגותו.

 

 

האדמו"ר השביעי, רבי [[מנחם מנדל שניאורסון]], לא הסיר את ההתנגדות לציונות האידאולוגית ולגישה ה[[ציונות דתית|ציונית דתית]] שלפיה המדינה היא [[אתחלתא דגאולה]], אך מיעט לעסוק בכך. עם זאת, הוא ראה בהקמת המדינה נס שמימי וחסד אלוהי, שנועד לתת לעם ישראל הזדמנות להוכיח שהוא ראוי ל[[גאולה]]{{הערה|"נסיון וחזרה כללית לראות אם זכינו", יהודה פלדי, שערים, תמוז תשכ"ט. נדפס ב"הרבי שלושים שנות נשיאות", כפר חב"ד, תש"מ, ע' 119.}}. הוא גילה מעורבות אקטיבית בחיי המדינה: קיים קשרים הדוקים עם חלק ממנהיגי המדינה, קצינים בצה"ל וראשי מערכות הביטחון בישראל, הפנה אנשי עסקים להקמת מפעלי תעשייה בישראל, בשכונות שהקים לחסידיו ב[[לוד]], ב[[קריית מלאכי]] וב[[ירושלים]] הורה לקלוט גם קבוצות של עולים חדשים מ[[גאורגיה]] ו[[בוכרה]], ודגל בתפיסה מדינית-ביטחונית תקיפה.