סילואן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מגיע לאותו מקום, תיקון כיווניות הערת שוליים
שורה 36:
====התקופה הערבית הקדומה====
תושבי סילואן מספרים כי בניית הכפר מיוחסת לזמן הגעתו של ה[[ח'ליפה]] [[עומר בן אל-ח'טאב]] שנתן את האזור ליושבי המערות סביב המעיין. הכפר מוזכר בכתבי הנוסע הערבי [[מוקדסי]], בשנת [[985]] הוא כותב:
{{ציטוט|תוכן=הכפר סולאן נמצא בשולי העיר. מתחת לכפר 'עין סולאן', בעל מים טובים, המשקה את הגנים הגדולים שהוקדשו כ[[וואקף]] על ידי הח'ליפה [[עות'מאן בן עפאן]] לעניי העיר. מתחת לזה [[ביר איוב]]. מסופר כי ב[[יום ערפאת|ליל ערפאת]] {{אנ|Day of Arafah}}, מי הבאר הקדושה [[באר זמזם|זמזם]] ב[[מכה]] מגיעים מתחת לאדמה למעיין (של סילואן). האנשים עורכים מסיבה באותו ערב{{הערה|1=Muk., 171. Quoted in Guy le Strange: Palestine under the Moslem, 1890, p. 221.|שמאל=כן}}.}}
 
====התקופה העות'מאנית ותקופת המנדט הבריטי====
שורה 46:
ירושלמי בן התקופה מספר{{הערה|1=[[משה ריישר|מ' ריישר]], [[שערי ירושלים (ספר)|שערי ירושלים]], ורשה: [[תרל"ט]]-1867 (הדפסה מחודשת: פוס ספרא, 1967), עמ' 66. מופיע גם בתוך: וילנאי, '''ירושלים''', עמ' 324.}} על {{ציטוטון|הוצאות תמידיות על העדה אל אנשי הכפר סילואן... בעד שמירת הבית חיים אשר על הר הזיתים הסמוך לכפר הזה [...] לערך י' אלפים טאליר}}.
 
חיימסון, ה[[קונסול דיפלומטי|קונסול]] הבריטי בן התקופה, רשם במכתב לממונים עליו במשרד החוץ הבריטי:{{הערה|1=A.M Hymson, ''The British consulate in Jerusalem'', vol. 1, 1938, p. 162.|שמאל=כן}}
{{ציטוט|תוכן=הכפר סילואן הוא קן שודדים. הגברים, שהם גדולי גוף... הפילו את חיתתם במשך זמן רב על ירושלים. כגנבים, הם מומחים בטיפוס על [[חומות ירושלים|חומות העיר]] בלילות. ומאחר ובית הקברות היהודי סמוך לכפרם, הם מצליחים כל שנה, באיומים ולעתים באלימות, לסחוט סכומי כסף גדולים מהיהודים המשלמים להם מקרן הצדקה לעניים.}}
 
שורה 66:
בשנת [[1881]] עלו במסגרת [[עליית אעלה בתמר]] [[יהודים]] מ[[תימן]] ל[[ירושלים]]. בבואם לעיר הם נתקלו בקשיים משום שלא היה להם [[כולל (היישוב הישן)|כולל]] שידאג לפרנסתם ומפני ששאר היהודים בעיר פקפקו תחילה ביהדותם. חלקם הגדול חפץ להישאר בקרבת מקום לשרידי [[בית המקדש]], וכך נאלצו להתגורר במערות פתוחות אשר איתרו בצלע [[הר הזיתים]].
 
[[ישראל דוב פרומקין]], בעל עיתון [[חבצלת (כתב עת)|החבצלת]], הקים אגודה בשם "עזרת נידחים" אשר פעלה לטובת התימנים שגרו בצלע הר הזיתים, תוך שהיא נעזרת בברונית הירש ואחרים מחו"ל. בעזרת האגודה נתרמה אדמה בצלעו המערבי של הר הזיתים. האדמה הייתה ריקה לחלוטין ומרוחקת מבתי הערבים שהיו מצפון לה. חלקת האדמה נתרמה על ידי אדם בשם בועז הבבלי ועליה נוסדה [[התיישבות]] יהודית של [[יהדות תימן|עולים מתימן]] שנקראה "'''[[כפר התימנים]]'''" או '''[[כפר השילוח]]'''. {{ש}}מפאת בעיות רישום והתנהלות מול השלטון הטורקי נוסד הקדש (וואקף) בשם "הקדש ע"ש מושון בנבנישתי". ההקדש נוסד על ידי ילדיו של משה בנבנישתי וריכז לתוכו את האדמות שנתרמו על ידי בועז הבבלי.
 
בהנהגתו הרוחנית של הרב [[סעדיה מדמוני]], הוקמו בתי היהודים בשלושה מבנים טוריים, שנקראו על שם הנדבנים יעקב סלפנדי, יוסף [[משפחת קוקיא|קוקיא]] ויוסף נבון, ונחנכו בסוף 1884{{הערה|{{חבצלת||ירושלים|1884/12/19|00401}}}}. כן נבנה [[בור מים]] גדול. לאחר מכן נקנתה חלקה סמוכה נוספת, עליה הוקמו מבנים נוספים. בנוסף ליחידות המגורים, כלל המקום [[מרפאה]] וחמישה [[בית כנסת|בתי כנסת]]. בשיא פריחתו של הכפר מנה המקום כ-160 משפחות, אשר חלקן לא היו תימניות.