המזרח התיכון – הבדלי גרסאות

בראשית [[המאה ה-15]] התחזקו האמירים ה[[האימפריה העות'מאנית|עות'מאנים]] שב[[אנטוליה]] המערבית, אשר הלכו והסתמנו כשליטיו הבאים של האזור. אישוש לדבר ניתן בשנת [[1453]], כאשר העות'מאנים כבשו את [[קונסטנטינופול]] (כיום: [[איסטנבול]]) והכריזו על עצמם סולטאנים. הממלוכים הצליחו להגן על אדמותיהם מפני העות'מאנים במשך קרוב למאה שנים, אולם ב-[[1514]] הסולטאןה[[סולטאן]] העות'מאני [[סלים הראשון]] פתח במסע כיבושים שיטתי ברחבי האזור. [[עיראק]] וחלקים מ[[איראן]] בשליטת [[האימפריה הספאווית]] נכבשו ב-[[1515]], [[סוריה]] ו[[ארץ ישראל]] ב-[[1516]] ומצרים ב-[[1517]], במה ששם קץ לשושלת הממלוכית. העות'מאנים איחדו את האזור כולו תחת שליט אחד, לראשונה מאז [[בית עבאס|האימפריה העבאסית]] מ[[המאה ה-10|המאה העשירית]], והוסיפו לשלוט בחלקים ניכרים ממנו במהלך 400 השנים הבאות.