בניטו מוסוליני – הבדלי גרסאות

למעשה, במשך כל [[שנות ה-20 של המאה ה-20]] לא היו יהודי איטליה קורבן לרדיפות, והיחס אליהם היה כאל כל אזרח. מוסוליני הכריז בפומבי כי הוא מתנגד לאנטישמיות ולגזענות, ואף התקין חוקים ותקנות לטובת היהודים, כגון הקמת "איחוד הקהילות היהודיות" בשנת [[1931]], שהעניק תמיכה ממלכתית רשמית לגופים יהודיים שעד אז פעלו באופן פרטי. מוסוליני אפשר פעולתם של גופים [[ציונות|ציונים]] באיטליה, בשנת [[1924]] התקיים ב[[ליבורנו]] כנס ההקמה של ארגון ציוני איטליה. מוסוליני אף נפגש פעמיים לשיחה עם נשיא ההסתדרות הציונית, [[חיים ויצמן]].

עם התקרבותו של מוסוליני להיטלר, בשנת [[1933]], השתנה היחס ליהודים לרעה. החלו מסעות תעמולה אנטישמיים בעיתונות.
באפריל 1933 ובינואר 1934 נועד פעמיים עם נשיא ההסתדרות הציונית, [[חיים ויצמן]], שניסה לגייס את עזרתו להקלת מצוקת היהודים בגרמניה. מוסוליני אמר לו: "אתם זקוקים למדינה יהודית".{{הערה|נורמן רוז, '''חיים וייצמן''', פרק יד, עמ' 193.}}

ב-[[1938]] קיבלה [[המועצה הפשיסטית העליונה]] את [[חוקי הגזע באיטליה|חוקי הגזע]], וסימנה בכך כי מוסוליני יישר קו עם מדיניותו ה[[אנטישמיות|אנטישמית]] של [[היטלר]]. כל עוד שמר מוסוליני על שלטונו העצמאי, לא גורשו יהודי איטליה להשמדה למזרח, אך משאיבד את עצמאותו, והפך לשליט [[ממשלת בובות|ממשלת הבובות]] של [[הרפובליקה של סאלו]], החלה רדיפת יהודים ושילוחם להשמדה במזרח. ברדיפה זו השתתפו אנשי הרפובליקה של סאלו, פקידים, שוטרים, אנשי ממשל ואנשי "[[הבריגדות השחורות]]", בהם עיתונאי אנטישמי ידוע בשם [[ג'ובאני פרציוזי]], אותו מינה מוסוליני כ"אחראי על הגזע" ברפובליקה. בשואת יהודי איטליה נספו כ-7,900 נפשות ואחריותו האישית של מוסוליני לשיתוף הפעולה והסיוע בהשמדת היהודים היא רבה.