יוסף ויץ – הבדלי גרסאות

 

==פעילותו בקק"ל==

====בתקופת היישוב====

לאחר מלחמת העולם הראשונה, עם ראשית פירוקה של אגודת "[[נטעים (אגודה)|נטעים]]", נכנס לעבודה במחלקה להתיישבות של [[ההנהלה הציונית]] כמפקח על הנטיעות במשקים שהוקמו על ידי המחלקה.

עד קום המדינה רכשה קק"ל כאלף קילומטר מרובע בארץ ישראל, שלושה רבעים מהם בתקופת כהונתו של ויץ כמנהל מחלקת הקרקעות שלה.

 

ויץ יזם סיור ב[[הערבה|ערבה]] שנערך בין [[13 בדצמבר|13]] ל-[[18 בדצמבר]] [[1942]] בהשתתפות 12 איש ובהם ד"ר [[אברהם גרנות]], יו"ר [[הקרן הקיימת]] ומהנדס המים [[שמחה בלאס]]{{הערה|מתוך הספר "ערבה אין קץ", ע' 161: "משלחת המחקר היסודית הראשונה לחקר תנאי הערבה ירדה בטבת תש"ג ... במשלחת היו אנשי מקצוע: הבוטנאים ד"ר מיכאל זהרי ובנו דני זהרי, אברהם גרנובסקי (גרנות) מקק"ל, איש הקרקעות חירם דנין, מהנדס המים שמחה בלאס, משרטט המפות זלמן ליף (ליפשיץ), הכימאי ש' רביקוביץ', והחקלאים צוקרמן ויוסף ויץ. ... הדו"ח הסופי של המשלחת שלל את סיכויי החקלאות באזור. רק שמחה בלאס, מהנדס המים, חזר בתחושה אופטימית.}}, בו הוא מצא שטחים ראויים לחקלאות בערבה ובלאס מצא סימנים ברורים למים, בניגוד למשתתפים אחרים שהיו מיואשים מסיכויי ההתיישבות במקום.

 

:"גאולת האדמה – זוהי מהותה של הקרן הקיימת ותפקידה החיוני. אולם היא המטרה של הקק"ל אבל לא מטרה בפני עצמה, כי גם לה מטרה והיא: יישובה של האדמה. האדמה לשבת נקנית וביישובה היא נגאלת. ואין קול האדמה העברית נשמע, אלא משעה שבני האומה עולים עליה להחזיק בה ולעבדה, שרק אז היא נהיית אדמה עברית, אדמת האומה. ואם כי הפעולה להשגת המטרה הסופית הזאת היא מחובותיה של קרן אחרת אשר לתנועה הציונית. אף על-פי כן, מצאה הקק"ל לחובה לה, כצו השעה של התקופה האחרונה, מאז תרצ"ז, לקחת בה חלק ולשתף את עצמה בכסף ובתיכון הפעולות המביאות לידי העלייה על הקרקע וההיאחזות בה.".

 

בתקופה זו הכניס ללקסיקון ההתיישבותי והפוליטי של ישראל את המונח "היאחזות" כתקיעת יתד יישובית גם בהיעדר תנאים לכך. לאורך [[תקופת המנדט]] וגם לאחר קום המדינה הוא מיקד את עיקר פעילותו להתיישבות באזורי ההר.