ועידת קונסטנטינופול הראשונה – הבדלי גרסאות

לוועידה הגיעו 150 בישופים, כולם מהקיסרות המזרחית, ובכללם [[קירילוס הירושלמי]] ו[[גריגוריוס מניסה]]. 36 בישופים [[המינות המקדונית|מקדוניאנים]] אשר הוזמנו על ידי תאודוסיוס בתקווה להשגת פשרה, דחו את ההזמנה בטענה כי לעולם לא יסכימו לדוגמת "אחדות המהות" (homoousia). בראש הוועידה ישבו, בזה אחר זה, [[מלטיוס מאנטיוכיה]] (אשר מת זמן קצר לאחר פתיחת הוועידה), [[גריגוריוס מנזיאנזוס]], ו[[נקטריוס]]. הקיסר תאודוסיוס, אף שפתח באופן רשמי את הוועידה, לא נכח בישיבותיה.

הוועידה אישרה מחדש את ה[[קרדו (תפילה)|קרדו]] שנקבע בוועידת ניקיאה והרחיבה אותו בפסקה נוספת העוסקת ברוח הקודש, ובפרט באלוהותה ושוויונה לאב ולבן, על-מנת לסתור את המינות המקדונית. כמו כן, הוועידה גינתה את [[המינות האריאנית]] והארינאיתוהאריאנית-למחצה, אשר התנגדו לכך שישו זהה במהותו לאל האב, את [[המינות המקדונית]] – אשר דחתה את אלוהות רוח הקודש, את [[המינות הסבליאנית]] – אשר טענה כי האב, הבן ורוח הקודש הם רק פנים שונים של אותה ישות, הלא היא האלוהים, ואת [[אפולינריזם|המינות האפולינארית]] (על שם מנסחה [[אפולינריוס מלאודיקאה]]), – אשר טענה כי בגופו ונשמתו האנושיים של ישו שוכנת רוח אלוהית, הלא היא ה[[לוגוס]].

כמו כן, הוועידה קבעה כי [[פטריארך]] [[קונסטנטינופול]] ולא פטריארך [[אלכסנדריה]] הוא השני במעלתו אחרי ה[[בישוף]] הרומי, הלא הוא ה[[אפיפיור]]. אולם, הכנסייה המערבית - אשר לא הייתה מיוצגת בוועידה - לא קיבלה את ההחלטה הזו בנקל; כך, ב[[המאה ה-5|מאה ה-5]], האפיפיור [[לאו הראשון (אפיפיור)|לאו הראשון]] דחה את הקביעה הזו וטען כי היא מעולם לא הוגשה לו. רק ב[[ועידת קונסטנטינופול הרביעית (קתולית)|וועידת קונסטנטינופול הרביעית]], בשנת [[869]], נציגי האפיפיור הסכימו עמה; מאוחר יותר, בשנת [[1215]], [[ועידת לטרנו הרביעית]] חזרה ואישרה את ההכרה הזו.

בוועידה זו עלה מעמדה של בישופות ירושלים תודותהודות למאמצים של קיריליוס הירושלמי, והיא הוכרה כ"אם הכנסיות כולן" (כך במקור: (מאנסי, ג, עמודה 586) . למעשה, מעמדה הושווה לזה של שלוש הבישופויות שהקימו תלמידיו של ישו- – אלכסנדריה, אנטיוכיה, ורומא.{{הערה|זאב רובין, '''ירושלים בתקופה הביזנטית'''}}