קמח – הבדלי גרסאות

ב[[יהדות]] חל איסור אכילת [[חמץ]] בחג ה[[פסח]], ומכיוון שקשה להישמר מהחמצת הבצק במהלך עריכת הבצק ואפייתו, לפיכך במהלך החג משמשים [[קמח תפוחי אדמה]], קמח [[חמצה|חומוס]], קמח [[קוקוס]], קמח [[שקדים]] וקמחים רבים אחרים כתחליף לקמחי דגנים דוגמת קמח החיטה, [[שיפון (דגן)|השיפון]] ו[[כוסמין|הכוסמין]]. בנוסף לקמחים שאינם עשויים מדגן, ניתן להשתמש בחג הפסח גם ב[[קמח מצה]] העשוי ממצות שנטחנו דק לאבקה, היות ועלשעל פי כללי ה[[הלכה]], קמח שהופק ממאכל שעבר אפייה, נעקרה ממנו יכולת ההחמצה. בפועל קמח המצה הוא אחד הקמחים השימושיים ביותר בחג הפסח, ומשמש למגוון מאכלים.

לפי ההלכה, [[:en:Mealworm|תולעים הנוצרות בקמח]], כל זמן שהן בתוך הקמח - מותרות באכילה, היות וכלשכל חיותן הוא מכח הקמח, והן בטלות לגביו, אך משעה שפרשו מן הקמח נאסרו, גם אם חזרו אליו לאחר מכן. בעקבות זאת נחלקו [[הראשונים]] אם תמיד יש לחשוש שהתולעים פרשו מן הקמח וחזרו אל תוכו, ואז הן [[איסור אכילת שרצים|אסורות]]{{הערה|כך דעת [[הרא"ש]], [[מהר"ח אור זרוע]] בשם אביו ה[[אור זרוע]], הגהות שערי דורא, ועוד.}}. או שאין לחשוש לכך כל זמן שלא ראינו בעינינו שהן פרשו{{הערה|כך דעת [[הרוקח]], [[שערי דורא]], [[ספר האגודה]], ועוד.}}. בנוסף לכך נחלקו אם זחילתן על דפנות הכלי שבו נמצא הקמח נחשבת לפרישה{{הערה|כך משמע מדברי ה[[שולחן ערוך]] יורה דעה סימן פ"ד, סעיף ה', ורוב האחרונים.}}, או שרק לאחר שפרשו אל דופנו החיצונית של הכלי נאסרו{{הערה|[[פרי חדש]] יו"ד סימן פ"ד, ס"ק י"ז.}}.