שמואל יוסף פין – הבדלי גרסאות

מתינותו ופשרנותו, ביחד עם הכוח הממסדי שהחזיק כאיש הנהגת הקהילה ועורך כתב עת, קוממו עליו משכילים רדיקלים יותר, למשל [[משה ליב ליליינבלום]] ו[[יהודה ליב גורדון]]. הם ראו בו אדם הפכפך וחסר-דעה הנכנע ללחצי האורתודוקסיה. יל"ג אף כתב עליו במכתב פרטי, כי "אין נפשי אל האיש הזה בעל דו פרצו-פין... אין בו לא אהבת האמת ולא שנאת הבצע, לא אמץ הלב ולא רך הלשון, אין מלח במאמריו ולא טעם בחכו לבחור המתוק לנפש קוראיו מדברי אחרים - ואיש כזה חפץ למשול עלינו ביד חזקה!" (אגרות יל"ג, ורשה תרנ"ד, עמ' 145). פין אף סיפר בהלצה על עצמו כי הוא מתפלל [[תפילת מנחה]] חמש פעמים ביום, משום שהוא נכנס להתפלל בכל בית כנסת שהוא עובר לידו כדי שלא יאמרו שאיננו מתפלל. עם זאת לא אימץ במלואה את הגישה האורתודוקסית, ותמך בתיקונים מתונים בהלכה לפי צורכי השעה והמקום ברוח השקפותיו של [[זכריה פרנקל]].

 

 

מחקריו ההיסטוריים והלקסיקונים שערך, בפרט "קריה נאמנה" ו"כנסת ישראל", משמשים רבות במחקר ההיסטורי שלאחריו. המילון העברי שחיבר, "האוצר" (בחייו יצאו לאור האותיות א-ז והושלם לאחר פטירתו), היה המילון ההיסטורי הראשון ללשון העברית וקיבץ את כל הידע שעד זמנו; אבל יש בו ליקויים שונים, כגון עיון [[אטימולוגיה|אטימולוגי]] לא מספק וחוסר בהתייחסות ל[[תקופת הביניים של העברית]].