זיגמונד פרויד – הבדלי גרסאות

ד"ר אנטון סוורוואלד, הקצין הנאצי שמונה להשתלט על נכסי היהודים באוסטריה, היה תלמיד של ידידו של פרויד והחליט לקרוא את כתביו. הרושם שכתבי פרויד הותירו על הקצין גרמו לו למעול בתפקידו. הוא הסתיר מפני השלטון הנאצי את דבר קיומם של חשבונות בנק שווייצריים בבעלות משפחת פרויד, ואף עזר ל-16 מבני המשפחה להשיג אשרות על מנת להמלט לאנגליה. המשפחה גם נעזרה בסיוע כלכלי ממטופלתו וידידתו של פרויד [[מארי בונפארט]]. כשביקש לעזוב את [[גרמניה הנאצית|גרמניה]], דרש ה[[גסטפו]] מפרויד לחתום על הצהרה לפיה זכה ליחס הוגן. [[אנקדוטה]] פופולרית ייחסה לפרויד את התוספת הצינית "אני ממליץ בכל לשון של המלצה על הגסטפו לכל אדם"{{הערה|סיפור המשפט הסרקסטי נזכר (לא כאנקדוטה) אצל: [[שאול פרידלנדר]], '''גרמניה הנאצית והיהודים''': שנות הרדיפות, 1939-1933; תרגמה מאנגלית [[עתליה זילבר]]; [[ספרית אפקים]], הוצאת עם עובד, תל אביב 1997; עמ' 275.}}, אך המסמך המקורי, אשר התגלה ב־1989, מפריך את אותה אנקדוטה{{הערה|1=ראו [http://www.answers.com/topic/gestapo הגדרה של ה-Psychoanalysis Dictionary]}}.

 

 

בלונדון, בשנת [[1938]], התגשמה חלקית שאיפתו לזכות בהכרת החברה כמדען מוביל, אף כי הצעת חוק, שיזם [[אוליבר לוקר-למפסון]], להעניק לו וליהודים מגורשים אחרים אזרחות בריטית, נכשלה.{{הערה|[https://www.freud.org.uk/exhibitions/10025/promised-lands-freuds-exiles/ Promised Lands: Freud's Exiles], מוזיאון פרויד בלונדון}} שני מזכירים של [[החברה המלכותית]] הביאו את ספר האגודה לפרויד ל[[חתימה]]. על כך כתב לידידו ה[[סופר]] [[ארנולד צווייג]]: "הם השאירו לי עותק של הספר, ואם היית כאן הייתי יכול להראות לך את החתימות, מזו של [[אייזק ניוטון]] ועד לזו של [[צ'ארלס דרווין]]. חֶברה טובה!".