פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
הגהה, קישורים פנימיים, קו מפריד בטווח מספרים, הסרת קישורים עודפים, הסרת השחתה
'''רפואת ימי הביניים''' ב[[מערב אירופה]] הייתה ערב רב של רעיונות קיימים מהעת העתיקה, של השפעות רוחניות ושל מה שזיהה [[קלוד לוי-שטראוס]] כ"תסביך השמאני" וכ"הסכמה הכללית החברתית". בתקופה זו לא הייתה בנמצא מורשת המושתתת על רפואה מדעית, ותצפיות היו נתונות להשפעות [[רוחניות]].
 
ב[[ימי הביניים]] המוקדמים, בעקבות [[שקיעת האימפריה הרומית]], הידע הרפואי המקובל היה שאוב ברובו מטקסטים יווניים ורומיים אשר שרדו ושומרו במנזרים ובמקומות נוספים. עם זאת, הרעיונות באשר למקור ה[[מחלה|מחלות]] ולמרפאן לא היו [[חילונים|חילוניים]] לחלוטין, אלא היו מבוססים אף על [[אידאולוגיה|השקפת עולם]] בה שיחקו גורמים כדוגמת [[פטליזם|גורל]], [[חטא]] והשפעות [[אסטרולוגיה|אסטרולוגיות]] תפקיד שווה לזה של כל גורם גופני שהוא. בדומה לכך, יעילותו של מרפא נקשרה באמונותיהם של החולה ושל הרופא יותר מאשר בראיה אמפירית. כך, ''remediaRemedia physicalia'' (מרפא גופני) היה לעיתים תכופות משני להתערבות רוחנית.
 
==השפעות==
בתקופה המוקדמת לא היה קיים ענף יחיד ומאורגן . במקום זאת יכול היה כל החולה וה[[פציעה|פצוע]] לפנות ל[[רופא אליל|רפואת אליל]], ל[[דת]], ל[[אסטרולוגיה]], ללחשים, ל[[מיסטיקה]] או ל[[רופא]] בעל שם, אם היה זה נגיש לו. הגבולות בין כל מקצוע ומקצוע היו רופפים וגמישים. טקסטים רפואיים קלאסיים כאלה אשר חוברו בידי [[גלנוס]] זכו לשימוש רחב בגלל מעמדם המבוסס, יותר מאשר בגלל אמיתותם על פי ניסוי.
 
עם התעצמות השפעתה של ה[[נצרות]] נוצרה מתיחות בין הכנסייה ובין רפואת האליל; מאחר כי רפואת האליל עסקה ברובה בקסם או ב[[מיסטיקה]], ובסיסה היה במקורות אשר לא עלו בקנה אחד עם האמונה הנוצרית. נעשה שימוש בלחשים ובכשפים בשילוב עם צמחי מרפא ועם תרופות אחרות. התעורר צורך לבצע הפרדה בין מרפא גופני ובין לחשים כעין אלה, או להחליפם בתפילות נוצריות. בדומה לכך נדרש הסבר נוצרי לתלות בכוחם של צמחי מרפא או של אבני חן.
תרגומים אנגלו-סקסוניים של עבודות קלאסיות כמגדיר הצמחים של [[דיוסקורידס]], אשר שרדו מהמאה העשירית, מציגים את קיומם המתמיד של יסודות הידע הרפואי הקלאסי. תקצירים כ"ספר העלוקות" של בולד (900 לערך) מכילים מובאות ממגוון עבודות קלאסיות לצד תרופות אליל מקומיות.
 
אף על פי כי העיסוק המאורגן ברפואה מעולם לא פסק ב[[האימפריה הביזנטית|אימפריה הביזנטית]], ניתן לראות ב"סקולה מדיקה סלרניטנה", אשר נוהל בידי הכנסייה בדרום איטליה במאה ה-11, ביטוי ראשון לתחייתה של הוראת הרפואה הסדירה באמצעות טקסטים מקובלים במערב. בסלרנו היו בהישג יד טקסטים רפואיים מביזנטיון ומהעולם הערבי, אשר תורגמו מיוונית ומערבית במנזר הסמוך אשר במונטה קסינו. המלומדים הרכיבו, בהדרגה, קאנון כתבים אשר נודע כ-"arsArs medicinae" (אמנות הרפואה) או כ-"articellaArticella" (אמנות קטנה) והיה לבסיס החינוך האירופי בתחום הרפואה במשך מספר מאות.
 
בעקבות הקמת [[אוניברסיטת פריז|אוניברסיטאות פריז]] (1110), [[אוניברסיטת בולוניה|בולוניה]] (1158), [[אוניברסיטת אוקספורד|אוקספורד]] (1167), מונטפלייר (1181) ופדואה (1222) הורחבה העבודה ההתחלתית אשר בסלרנו ברחבי אירופה, ובמאה ה-13 זכו מוסדות חדשים אלה למעמד של הנהגה בתחום הרפואה. לרכישת מקצוע הרפואה נדרש עשור, ובכלל זה הכשרה אמנותית, וכך נותר שיעור הרופאים המורשים מצומצם באורח יחסי.
במהלך [[מסעי הצלב]], החלה הרפואה המוסלמית נותנת אותותיה בזו האירופית. רבות דובר על סלידתו לכאורה של אוסמה אבן מונקד מהרפואה האירופית, אולם עיון בקורות חייו מעלה כי היכרותו עמה הייתה חיובית – הוא מתאר רופא אירופי המטפל בזיהומים בהצלחה באמצעות חומץ וממליץ על טיפול במחלת החזירית אשר הודגם בפניו.
 
במאה ה-13 תבעו ערים אירופיות רבות כי טרם עיסוקו במקצוע, יוכשר הרופא במשך שנים אחדות. ה[[ניתוח]] זכה ליחס פחות מזה של הרפואה הטהורה, עד אשר חיבר רוגר פרוגרדי מ[[פארמה]] את מאמרו בנושא הניתוח בשנת 1880 לערך. עבודות איטלקיות רחבות היקף למכביר במאה השנים הבאות, הופצו מאוחר יותר ביתר אירופה. בין השנים 1350-13651350–1365 חיבר תאודוריק בורגוניוני ארבעה כרכים שיטתיים בנושא הניתוח, ה-"Cyrurgia", אשר קידמו חידושים בעלי חשיבות כמו גם צורות מוקדמות של טיפול מחטא בפציעה, ו[[הרדמה]] באמצעות שימוש בתערובת סמי הרגעה וכן בצמחי מרפא.
 
עם פרוץ מגפת [[המוות השחור]] במאה ה-14, נקלעה הרפואה האירופית למשבר. התאוריות הרפואיות אשר זכו להעדפה סיפקו הסברים דתיים – וכל זאת לשווא, מאחר כי כשליש מאוכלוסיית אירופה מצאה את מותה.
 
==המרפאים==
בין סממניה המובחנים של תקופה זו מצוי שפע המרפאים. בשונה ממקצועות אחרים, לא הייתה קיימת אליטה בעלת שליטה. מאחר כי לא שררה הסכמה כללית באשר לתקנים ולשיטות, רבים עסקו בריפוי באורח חלקי ורובם ככולם נטלו תפקידים מגוונים. המציעים שירותי ריפוי נמנו על כלל הדתות ועל שני המינים, ובמעמדותיהם נעו בין צמיתים ובין המחונכים והאמידים אשר באקדמאיים. עבור מרפאים רבים – אחים, רופאי שיניים (dubbedentDubbedent או adubedentAdubedent), רוקחים ומיילדות – עמלם כמוהו כסחר. בחלוף המאה ה-16 הוענקה, לראשונה, לגופים שונים שליטה המעוגנת בחוק על העוסקים ברפואה. הללו ניתנים לחלוקה לבני אליטות לבלריים ובעלי הכשרה אקדמית (רופאים) ולסוחרים.
 
רופאים הציעו, לרוב, סיוע רפואי ושיקויים. הם עבדו כחברי גילדה כאשר ברשותם רישיון הרשויות המקומיות, או סיפקו שירותיהם לבית אב עיקרי או למנזר. הם זכו לתשלום על סמך המקרים בהם טיפלו, או באורח תקופתי. לעיתים קרובות ניתנו תשלומים במזון או בביגוד.
'''רופאי אליל''' נהגו למסור את ידיעותיהם מרופא לשוליה, והיו נגישים מהרופא לאיכר או לפועל. הם לא היו נתונים לפיקוח, אולם היו בקיאים בתחום צמחי המרפא ותרופות האליל. הם נפלטו ממערכת הרפואה בהדרגה.
 
'''קדושים''' קדושים נהגו אף הם לרפא את החולים. אף על פי כי ריפוי בידי קדושים (נסים) איננו נחשב כיום כרפואה, בימי הביניים היה זה נוהג מקובל לצד שיטות ריפוי אחרות. שני שלישים בקירוב מהפונים לריפוי בידי קדושים היו איכרים (כך הגדיר ר' ס' פינוקיין). לעיתים קרובות נעשה שימוש בשירותי קדושים כאשר לא ניתן היה להביא רפואות אחרות בזמן (למשל, מוות מקרי). לעיתים רחוקות נעשה בם שימוש על מנת לטפל בחוליים ארוכי טווח, כדוגמת מומים מולדים. במקרים אלה שימשו קדושים כמוצא אחרון. עם השלמת קנוניזציה, התייחסה הכנסייה לקדושים קנוניים בלבד כלמורשים לחולל נסים. עם זאת, פעמים רבות לא מנע הדבר פניה לקדושים אשר אינם קנוניים.היי כולם
 
[[קובץ:Medieval female physician.jpg|שמאל|ממוזער|250px|רופאה: נשים עסקו בכל תחומי הרפואה בימי הביניים.]]
 
==מערכת בתי החולים==
בימי הביניים הקיף המונח "''בית חולים''" אכסניות עבור מטיילים, בתי מרקחת להקלה על העני, מרפאות עבור הפצוע ובתים עבור העיוור, עבור החיגר, עבור הקשיש ועבור הלוקה בשכלו. בתי חולים נזיריים פיתחו טיפולים למכביר, הן רוחניים הן רפואיים. היה על החולים לסייע אלה לאלה באמצעות תפילה ורגיעה, ייתכן כי נשכרו מכך כמכל טיפול גופני מוצע. בחלק מבתי החולים מצויות היו עשר מיטות בלבד, אך אחרים היו גדולים יותר. תועד כי טופלו בלאונרד הקדוש ב[[יורק]] 225 חולים ועניים בשנת 1287. וב[[פירנצה]] מנו בתי החולים מעל לשלושים בשנת 1400, באחד מהם – בית החולים של מריה נואובה הקדושה – כלל הסגל בשנת 1500 עשרה רופאים, רוקח וכמה אחרים, בהם מנתחות.
 
במאה ה-12 הופיעו [[הוספיטלרים]], תערובת ייחודית של חיים נזיריים, צבאיים ורפואיים. הללו ניהלו בתי חולים ב[[ירושלים]] וב[[המדינות הצלבניות|מדינות הצלבניות]], ומסדרם נפוץ בסופו של דבר ליתר אירופה.
: במהלך המאה ה-13 נבנו בתי חולים רבים במספרם. הערים האיטלקיות היוו את מנהיגות תנועה זו. במילאנו לא קיימים היו אלא תריסר בתי חולים ובפירנצה, טרם תום המאה ה-14, קיימים היו כשלושים בתי חולים. חלקם היו מבנים רבי חן. במילאנו עוצב בית החולים הכללי בחלקו בידי [[דונטו ברמנטה|ברמנטה]] ובחלקו בידי [[מיכלאנג'לו]]. בית החולים של סיינה, אשר נבנה לכבוד קתרין הקדושה, זכה לתהילה מאז. תנועת בתי חולים זו פשטה בכל רחבי אירופה. [[רודולף פירכו|פירכו]], הפתולוג הגרמני הדגול, הראה במאמר בנושא בתי חולים כי בכל עיר מערי גרמניה המונות חמשת אלפי תושבים, קיים בית חולים. הוא ייחס את צמיחת תנועה זו לאפיפיור [[אינוקנטיוס השלישי]], ואף כי היה נטול נטייה בתחום זה, לא היסס פירכו לדבר בשבח אפיפיור זה על כל אשר השיג לרווחת ילדים והאנושות הסובלת.
 
בתי חולים רבים החלו מופיעים ב[[צרפת]] וב[[אנגליה]]. עקב הפלישה הנורמנית-הצרפתית לאנגליה, הוביל חלחול האידיאלים הצרפתיים את רב מנזרי ימי הביניים להקים בית מחסה עבור צליינים. בית מחסה זה התפתח, בסופו של דבר, לכדי בית חולים בו מספקים נזירים וסייעים נטולי הכשרה מקצועית, טיפול רפואי לצליינים חולים ולקרבנות המגפות הרבות מספור והחוליים ארוכי הטווח אשר פשו במערב אירופה בימי הביניים. בנג'מין גורדון תומך בתאוריה על פיה בית החולים בגלגולו העכשווי הנוהיא המצאה צרפתית, אולם זה הוקם במקור לבידוד מצורעים וקרבנות מגפה, ונטל על עצמו את שירות הצליינים מאוחר יותר.
 
קיימים כתבים מצוינים מאת ההגמון לנפרנק, המתייחסים לאלה השמורים היטב מאת הנזיר אידמר מקנטרברי מהמאה ה-12. כתבי ההגמון מעידים על כוונתו להקים ולשמר את דוגמאות בתי החולים המוקדמים הללו:
אסונות רפואיים רווחו ברנסאנס בהשוואה לעת העכשווית. במהלך הרנסאנס היוו נתיבי סחר אמצעי מושלם להעברת מחלות. שמונה מאות שנים לאחר מגפת יוסטיניאנוס, שבה מגפת ה[[דבר (מחלה)|דבר]] ל[[אירופה]]. [[המוות השחור]] פרץ ב[[אסיה]], פשט למזרח התיכון ולאירופה בשנת 1348 (ייתכן כי הועבר באמצעות סוחרים איטלקיים אשר נסו מקרבות [[חצי האי קרים]]) וגבה בה 25 מיליון קרבנות, כשליש מכלל האוכלוסייה ועד שני שלישים באזורים העירוניים בהם הכתה המגפה ביתר שאת. טרם עזוב המונגולים את קאפה הנצורה אשר בחצי העיר קרים, גופותיהם המתות והנוטות למות של החיילים הנגועים נערמו על גבי קטפולטות, ושוגרו מעבר לחומות קאפה על מנת להדביק את יושביה. תקרית זו הייתה בין הדוגמאות המתועדות המוקדמות ביותר ל[[לוחמה ביולוגית]], ונחשבת כמקור התפשטות המוות השחור לאירופה.
 
המגפה שבה לרדוף את [[אירופה]] ואת [[המזרח התיכון]] פעם אחר פעם בין המאה ה-14 ובין המאה ה-17. התפרצויות מאוחרות יותר הראויות לציון: המגפה האיטלקית של 1629-16311629–1631, המגפה הגדולה של [[סביליה]] (1647-1652), המגפה הגדולה של [[לונדון]] (1665-1666), המגפה הגדולה של [[וינה]] (1679), המגפה הגדולה של [[מרסיי]] (1720-1722) ומגפת 1771 ב[[מוסקבה]].
 
טרם ביאת ה[[ספרד]]ים ל[[ארצות הברית|אמריקה]] ול[[מקסיקו]] לא נודעו חיידקי ה[[אבעבועות שחורות|אבעבועות השחורות]], ה[[חצבת]] וה[[שפעת]] הקטלניים. ל[[אינדיאנים|ילידים האמריקאיים]] לא הייתה החסינות אשר פיתחו ה[[אירופים]] באמצעות מגע רב שנים עם המחלות. [[כריסטופר קולומבוס]] שם קץ לבידוד האמריקות בשנת 1492 בעודו מפליג תחת דגל [[ממלכת קסטיליה]] ([[ספרד]]). [[מגפה|מגפות]] קטלניות פשו ב[[קריביים]]. האבעבועות השחורות מחו [[כפר]]ים תוך חודשים אחדים. [[אוכלוסייה|אוכלוסיית]] ה[[אי]] [[היספניולה]] מנתה 250,000 ילידים אמריקאיים. עשרים [[שנה|שנים]] לאחר מכן צנחה האוכלוסייה ל-6,000 נפשות. יובל שנים לאחר מכן, על פי הערכות נותרו כ-500 ילידים אמריקאיים. באותה עת התפשטה המגפה למקסיקו, שם סייעה להרס [[האימפריה האצטקית]]. במאה הראשונה לשליטהל[[ספרד החדשה|שליטה הספרדית במקסיקו]], 1500-1600, מרכז אמריקאים ו[[דרום אמריקה|דרום אמריקאים]] מתו במיליוניהם. עד שנת 1650 נמחתה מרבית אוכלוסיית מקסיקו הילידית.
 
== מקורות ==
<div style="direction: ltr;">
* ''The Greatest Benefit to Mankind. A medical history of humanity from antiquity to the present. Roy Porter. HaperCollins 1997'' {{אנגלית}}
* ''Medicine in the English Middle Ages.'' Faye Getz, Princeton University Press, 1998. {{ISBN|0-691-08522-6}} {{אנגלית}}
</div>
 
==ראו גם==
* [[רפואה מסורתית]]
 
==לקריאה נוספת==
== קישורים חיצוניים ==
{{ויקישיתוף בשורה}}
* [[רון ברקאי]], [http://www5.tau.ac.il/wordpress/history/?page_id=1307 הפצת מחשבה וידע באגן הים-התיכון - הרפואה בראשית ימי-הביניים (1990)], אתר אוניברסיטת תל אביב
* יוסי ציגלר, [http://www5.tau.ac.il/wordpress/history/?page_id=2256 תאולוגיה ורפואה במאה ה-13 – על האלמוות בגן-העדן הארצי]
* {{הארץ|יואל דונחין|ההיסטוריה הכואבת של הנזקים שגרמה הרפואה|1.1394061}}
* [http://digilander.libero.it/camdic/MEDIEVAL%20MEDICINE.htm רפואת ימי הביניים] באתר של פרופ' Camillo O. Di Cicco {{אנגלית}}
* [http://digital.library.ucla.edu/immi אינדקס תמונות של רפואה ימי הביניים] באתר [[אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס]] {{אנגלית}}
* [http://www.freewebs.com/bandersnatch42 "The Wise Woman"]: סקירה של מחלות נפוצות בימי הביניים והטיפול בהן, בצורה קלילה ומעט הומוריסטית {{אנגלית}}
* [http://www.revelationsoftware.com.au/medievalhygiene רפואה והיגיינה ימי-ביניימיות] {{אנגלית}}
 
[[קטגוריה:ימי הביניים]]
48,591

עריכות