התבגרות – הבדלי גרסאות

תקופת גיל ההתבגרות מלווה בהתגברות של סערות ומתחים פנימיים כולל גם עליה דרמטית בשיעור הדיכאון<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Jeffrey Jensen Arnett|שם=Adolescent storm and stress, reconsidered.|כתב עת=American Psychologist|כרך=54|עמ=317–326|שנת הוצאה=1999|doi=10.1037//0003-066x.54.5.317|קישור=http://psycnet.apa.org/doiLanding?doi=10.1037/0003-066X.54.5.317}}</ref>. ההערכה היא שכ- 10% מבני הנוער (12-17) יסבלו מאפיזודות של דיכאון ורבים מהם אף יהרהרו באפשרות לשים קץ לחייהם<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Peeter Värnik, Peeter Värnik|שם=Suicide in the World|כתב עת=International Journal of Environmental Research and Public Health|כרך=9|עמ=760–771|שנת הוצאה=2012/3|doi=10.3390/ijerph9030760|קישור=https://www.mdpi.com/1660-4601/9/3/760}}</ref>. בתרבות המערבית נתפס כיום גיל ההתבגרות כמאופיין ב[[דחק|מתחים]] ותחושות סותרות של המתבגר כלפי עצמו. לדוגמה: המתבגר עשוי לחוש צעיר ובוגר בו זמנית, או לחוש לעיתים שיש [[משמעות]] לחייו ולעיתים לחוש כלפיהם [[ניכור]]{{הערה|שם=חינוך קוגניטיבי| שלמה קניאל, (2006). חינוך לחשיבה: חינוך קוגניטיבי לשליטה על התודעה. רעננה: רמות.}}.