תא צורב – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Rgranit (שיחה | תרומות)
יצירת הערך
 
Rgranit (שיחה | תרומות)
מ קישורים פנימיים
שורה 3:
התאים הצורבים נמצאים ברקמת ה[[אפידרמיס]] (שכבת העור החיצונית) של הצורב, כאשר התא מגורה הוא משגר את צינורון הארס שבו אל אובייקט המטרה. תהליך השיגור עצמו הוא אחד התהליכים המהירים ביותר בעולם החי ואורך אלפיות שניה בודדות בלבד. במהלך התהליך נפתח תא הצריבה, צינורון הארס הארוך הנמצא מגולגל בתוכו נורה בעזרת [[לחץ אוסמטי]] אל מחוץ לתא, חודר את עור הטרף ומחדיר לתוכו את חומרי הארס. הלחץ האוסמוטי נוצר כתוצאה ממאגר של [[סידן]] הנמצא בתוך התא ומשוחרר אל ה[[ציטופלסמה]] שלו בזמן הגירוי.
 
התא הצורב הוא תא המסוגל לפעול פעם אחת בלבד ולאחר שהוא נורה הוא מוחלף בתא אחר, בשל כך חייב התא להיות בעלי מנגון זיהוי לטרף ולאויב כדי שלא לבזבז תאי צריבה לשווא וכדי שלא יירה אותם על עצמו. הזיהוי נעשה בעזרת תאי [[תא עצב|תאי עצב]] הקשורים אל התא הצורב ומסוגלים לחוש את הסביבה הקרובה. תהליך הזיהוי הוא מורכב מאד וירי תא צורב יתבצע רק לאחר שתאי העצב חשבו בתנאים כימיים ופיסקליים (כמו מגע,תנועה) מתאימים.
 
האדם נתקל בתאים יחודיים אלו בעיקר במגע עם [[מדוזה|מדוזות]] בחוף היםה[[ים]], צריבה של מדוזה גורמת לנפיחות ותחושת צריבה באזור שנפגע אך ברוב המקרים היא גורמת לאי נעימות בלבד ואינה מהווה סכנת חיים.
 
[[תמונה:Cnidocyte.png|frame|אופן פעולת התא הצורב.]]