הבדלים בין גרסאות בדף "מיתון 1966 בישראל"

מ
הוספת קישור לעלה בקנה אחד
מ (הוספת קישור לתוספת יוקר)
מ (הוספת קישור לעלה בקנה אחד)
ישנם חוקרים שטוענים שהמלחמה לא הייתה הגורם ליציאה מהמיתון, ונטען שעוד לפני המלחמה המיתון התקרב אל קיצו. בנוסף, מטרת המיתון, להפסיק פעילות יתר של המשק, הושגה.
 
הוויכוח על מהותו וצדקתו של המיתון היזום עדיין מעסיק חוקרים. גישה אחת אומרת כי מדובר בביטוי מוקדם לאימוץ מדיניות כלכלית [[נאו-ליברליזם|נאו-ליברלית]] עוד לפני שהמושג הזה תפס מקום בדיון הציבורי. על פי הגישה הזו, גם את [[המדיניות הכלכלית החדשה (ישראל 1952)|המדיניות הכלכלית החדשה של 1952]] יש לראות כסנונית ראשונה. ואמנם, דברים ברוח זו ניתן למצוא בספרו של [[דוד הורוביץ]] 'כלכלת ישראל' שראה אור ב-1954. על פי פרשנות זו, [[אליטה|האליטה]] הכלכלית-חברתית שנהנתה ממדיניות הפיתוח שהנהיגה מפא"י לאחר הקמת המדינה, מדיניות שהצלחתה רק העמיקה אחרי תום [[מלחמת סיני|מבצע קדש]], תקופה בה ידע המשק שגשוג וצמיחה, החליטה להנהיג מדיניות כלכלית שתעלהשת[[עלה בקנה אחד]] עם האינטרסים המעמדיים שלה, כלומר פחות מיסוי ופחות מעורבות של המדינה ביזמות הכלכלית. שיאה של גישה זו ב'תוכנית הייצוב' של 1985 ואחריה.
 
הגישה השנייה אומרת את ההפך: המיתון היזום נועד ליצור שינוי מבני במשק שעד לאותו הזמן (1965) נשען על מיזמי פיתוח אדירים: [[נמל אשדוד]], בניית [[עיירות פיתוח|ערי פיתוח]], סלילת כבישים ומעל לכל המוביל הארצי. כל אלו הגיעו לרוויה או לסיום לקראת 1965, כשבמקביל מגיעה לקיצה זרימת המזומנים שהייתה קשורה ב'הסכם השילומים'. על רקע מציאות כלכלית אובייקטיבית זו, החליטה הממשלה בראשותו של אשכול ובתמיכה של שרי 'אחדות העבודה' (אלון שימש אז כשר העבודה) ושל שרים נוספים בקואליציה (כמו אלמוגי איש מפא"י ששימש כשר השיכון), לנקוט צעדי ריסון שמטרתם להביא את המשק לכלל תפקוד סדיר במציאות בה אין יותר פרויקטים אדירי ממדים. בפועל אכן המיתון היזום יצר אבטלה משמעותית שקולה נשמע למרחוק בשל העובדה שהיא פגעה גם בעובדי צווארון לבן והכתה גם במרכז ולא רק בפריפריה, אבל אם לשפוט על פי התפקוד הכלכלי של המשק אחרי 1967, הצעד כשלעצמו היה נכון ומוצדק.