קו השילוח – הבדלי גרסאות

==הצורך==

מקור המים העיקרי ששירת בפרוץ מלחמת העצמאות את היישוב היהודי בירושלים, כ-100 אלף איש במספר, היה [[קו המים הראשון לירושלים]] שנבנה על ידי ה[[בריטים]]. לעומת התלות של היישוב היהודי בקו הראשון, הבריטים והאוכלוסייה הערבית בעיר נזקקו רק לכ-15% מהמים שסיפק הקו, ואת מרבית צריכתם הם קיבלו מ[[נחל פרת]], מ[[בריכות שלמה]] ומ[[בור מים|בורות המים]] בעיר. נקודת תורפה זו של היישוב היהודי זוהתה על ידי הכוחות הערביים וקו זה הפך למטרה לחבלות תכופות עוד בימי [[המנדט הבריטי]].

כישלון המאמצים הפוליטיים לחידוש זרימת המים, מצוקת המים הקשה ששררה באותה העת בעיר ופריצת [[דרך בורמה (ישראל)|דרך בורמה]] שבדיוק נסתיימה הביאו את [[לוי אשכול]], מנהל "[[מקורות]]" ועוזר [[שר הביטחון]] באותה תקופה, להורות לצוותי החברה להניח במהירות האפשרית קו מים חדש לבירה הנצורה.

 

==מתווה ותכנון==

[[שמחה בלאס]] התגייס לתכנון המפעל כבר בתחילת [[ההפוגה הראשונה]], ב-[[11 ביוני]] [[1948]]. הרעיון הכללי היה לחבר מקור מים חדש לקטע של [[קו המים הראשון לירושלים]], הקטע שבין [[שער הגיא]] ל[[רוממה]], קטע שהיה כבר בידי כוחות [[צה"ל]].{{ש}}

באותו זמן התגלה המעבר לירושלים שעקף את לטרון ואיפשר פריצת דרך בורמה. התוכנית הייתה לחבר את מקור המים הקרוב ביותר (שהיה באזור [[חולדה (קיבוץ)|חולדה]]) אל קטע קו המים לירושלים שנשאר בידי צה"ל ונותק ממקורותיו. לאזור חולדה הגיע קו מים שהונח בשנת [[1947]] על ידי חברת "מקורות", ואליו זרמו מי קידוחים מאזור [[רחובות]] ו[[נען]]. על פי התכנון, משם יצא הצינור החדש, בקוטר 12 [[אינץ']], על תוואי דרך בורמה. מחולדה הגיע הצינור עד הכפר [[דיר מוחיסין]] (שנכבש ב[[מבצע נחשון]]) ונמשך עד ראש רכס [[בית סוסין]], שם נבנתה משאבת עזר (בוסטר). משם ירד צינור של עשרה אינץ' בלבד עד לתחנת שער הגיא הקיימת, ומשם בצינור הקיים לירושלים.

המבצע להנחת הקו נקרא, על פי הצעתו של [[דוד בן-גוריון]] - "'''מבצע השילוח'''", והקו עצמו נקרא "'''קו השילוח'''", על שם [[עיר דוד#נקבת חזקיהו (נקבת השילוח)|נקבת השילוח]], מפעל המים העתיק שהציל את ירושלים בימי המלך [[חזקיהו]] מן המצור שהטיל עליה צבא [[סנחריב]] מלך [[אשור]] בשנת [[701 לפנה"ס]], ב[[תקופת בית ראשון]].

 

 

==הנחת הקו והפעלתו==