ריקודי עם בישראל – הבדלי גרסאות

 

ב-1924 יצר [[ברוך אגדתי]] את הגרסה הישראלית של ההורה הרומנית, שנקראה על שמו "הורה אגדתי" והייתה הריקוד העממי הישראלי הראשון, החלוצים רקדו את הריקוד במעגל בקצב מסחרר כשזרועותיהן של הרקדניות היו כרוכות סביב כתפיהם של הרקדנים והמהירות הצנטריפוגלית גרמה לכך שרגליהן ריחפו מעל הקרקע.

 

הכוראוגרפית המשמעותי הראשונה הייתה [[רבקה שטורמן]] שעלתה לארץ בשנת 1929, היא הצטרפה לארגון שהוקם ומומן על ידי ההסתדרות, ארגון שהקדיש עצמו ליצירה של ריקודי עם.

לרבקה היה רקע לריקוד המודרני, היא יצרה בין השנים 1942 ו-1983 כ-90 ריקודי עם שרבים מהם נחשבים לקלסיקה ישראלית כמו "הגורן", "אני רועה צאני" ו"דבקה גלבוע".

 

ובאותה השנה היא ארגנה את כנס המחולות בקיבוץ.

 

ב[[כנס מחולות העם בדליה]] בשנים [[1944]]-[[1968]], השתתפו מאות רקדנים שיצרו את [[ריקוד עם|ריקודי העם]] הישראליים. ביניהם ניתן למנות את גורית קדמן ו[[יונתן כרמון]].

 

אט אט הפכו ריקודי העם להיות נוהג חברתי רווח לצד ה[[שירה בציבור (ישראל)|שירה בציבור]], המקיף ציבור גדול של האוכלוסייה, מגדול ועד קטן, ומשמש מפלט מהמציאות האישית והלאומית. בארץ פועלים מרקידים מקצועיים שלימוד ריקודי-העם הוא עיסוקם, והם מפעילים חוגים במסגרות של בתי-ספר ו[[מתנס|מתנ"סים]]. מרקידים ישראלים פועלים גם בחו"ל ומדריכים בהרקדות של ריקודים ישראלים, המתקיימות בעיקר בערים בהן יש קהילות גדולות של [[ירידה מארץ ישראל|יורדים]]. רובם של המרקידים חברים ב"ארגון המרקידים והכוריאוגרפים לריקודי עם בישראל ובתפוצות", המשמש כאיגוד המקצועי שלהם.