ליאונרד ברנשטיין – הבדלי גרסאות

בנובמבר [[1943]], זמן קצר לאחר שנבחר לעוזר המנצח של הפילהרמונית של ניו יורק, עלה על דוכן המנצחים להופעתו הראשונה בגלל מחלתו של [[ברונו ולטר]]. הוא זכה להצלחה גדולה ולפרסום מיידי, מאחר שהקונצרט שודר ב[[שידור חי]] ברדיו בערוץ הארצי. דבר מחלתו של ולטר נודע לברנשטיין רק באותו יום, כשהודיעו לו שיהיה עליו לעלות על דוכן המנצחים בשעה 15:00 לקונצרט מנחה. את השעות שנותרו לו עד אז ניצל ללימוד היצירות, גם בלוויית ברונו ולטר, שהזמינו לחדר המלון שלו ושם סימן לו ב[[פרטיטורה|פרטיטורות]] את מה שיהיה עליו לדעת בזמן הניצוח כדי להתאים את עצמו לדקויות שהתזמורת למדה עם ולטר. הוא סיפר, שהקונצרט עבר עליו בערפול מוחלט, ורק כשהסתיים בתשואות נלהבות, הבין שהצליח במשימה. ב-[[1947]] הוא ניצח ב[[תל אביב]], בפעם הראשונה, על [[התזמורת הפילהרמונית הישראלית|התזמורת הפילהרמונית הארץ-ישראלית]] (בימי [[המנדט הבריטי]]) והחל בכך את קשר חייו עם [[ישראל]]. המעבר לארץ ישראל היה אפשרי בזמנו אך ורק דרך מצרים, ותמיכתו של ברנשטיין ב[[ציונות]] גרמה לשגרירות המצרית בפריז לסרב לאשר לו [[אשרה (ויזה)|ויזה]] ללא התערבותו של פקיד אמריקאי, שאהב את יצירתו. בשנת [[1948]] ניצח על התזמורת הפילהרמונית הישראלית בפני חיילים בקונצרט פתוח שנערך ב[[העיר העתיקה (באר שבע)|עיר העתיקה]] של [[באר שבע]]. לאחר [[מלחמת העולם השנייה]] החלה הקריירה הבינלאומית של ברנשטיין לפרוח. ב-[[1949]] ניצח על הבכורה העולמית של "[[סימפוניית טוראנגלילה]]" של [[אוליביה מסייאן]]. ב-[[1957]] ניצח על קונצרט הפתיחה של [[היכל התרבות]] בתל אביב; במשך השנים ערך שם הקלטות רבות עם [[התזמורת הפילהרמונית הישראלית]]. בדצמבר [[1963]] ביצע עם תזמורת זו בביצוע בכורה עולמי את הסימפוניה השלישית שלו, "[[הסימפוניה השלישית (ברנשטיין)|קדיש]]", עם זמרת ה[[סופרן]] [[ג'ני טוראל]], ה[[קריין|קריינית]] [[חנה רובינא]], מקהלה מעורבת ו[[מקהלת צדיקוב|מקהלת הילדים על שם צדיקוב]]. במהלך החזרות על "קדיש", ב-[[22 בנובמבר]] 1963, [[רצח קנדי|נרצח הנשיא]] [[ג'ון קנדי]], והפרק השלישי של הסימפוניה, שנמצא אז בתהליכי ליטוש אחרונים, [[הקדשה (יצירה)|הוקדש]] "לזכרו האהוב של ג'ון פיצג'רלד קנדי".