וינסנט מינלי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסרת קטלוג כפול בין קטגוריה:אישים במאה ה-20 וקטגוריות בנות שלה (תג) (דיון)
מ תיקון קישור
שורה 25:
עם הרקע מהתיאטרון, נודע מינלי כבמאי סרטים המזוהה מאוד עם סרטיו, בזכות דרך עבודתו העקבית כבמאי שתמיד מביא את הניסיון שלו מהתיאטרון, במטרה למזג בין השניים. סרטו הראשון כבמאי נקרא "Cabin in the Sky", משנת [[1943]], שהיה [[עיבוד קולנועי]] למחזמר מ[[תיאטראות ברודוויי|ברודוויי]], שהפיק ארתור פריד באולפני [[MGM]], האיש שנתן למינלי את ההזדמנות להציג את כשרונו הבימתי על מסך הקולנוע. סרט זה היה [[אוונגרד]]י לזמנו, בשל ההחלטה ללהק לסרט אך ורק שחקנים [[אמריקאים-אפריקאים]] ובהם אדי אנדרסון ו[[לואי ארמסטרונג]]. שנה אחר כך ביים מינלי את "פגוש אותי בסנט לואיס", ואז התיידד עם השחקנית הצעירה [[ג'ודי גרלנד]]. הם נישאו ב[[יוני]] [[1945]], ומנישואים אלו נולדה [[לייזה מינלי]], שגדלה להיות זמרת ושחקנית זוכת פרס האוסקר. אף שמינלי נודע כהומוסקסואל הוא נישא גם בשנית ושמר על מערכת יחסים הדוקה וקרובה עם בתו.
 
הוא ביים מעל ל-30 סרטים, רובם סרטים מוזיקליים, וביניהם: "[[אמריקאי בפריז (סרט)|אמריקאי בפריז]]", זוכה שישה פרסי אוסקר, "בריגדון", שניהם בכיכובו של [[ג'ין קלי]], "[[קיסמט (מחזמר)|קיסמט]]", על פי המחזה זוכה [[פרס טוני]]" ו"[[גז'יגיז'י (סרט)|גז'יגיז'י]]" (Gigi), עליו קיבל מינלי את פרס האוסקר על הבימוי. עוד ביים מינלי את [[אליזבת טיילור]] שלוש פעמים: ב"[[אבי הכלה (1950)|אבי הכלה]]" והמשכו "הרווח הקטן של אבא" ובדרמה הרומנטית "אהבה למבוגרים בלבד", בו כיכבה לצד בעלה [[ריצ'רד ברטון]]. בין כוכביו האחרים שהופיעו בסרטיו של מינלי נמנים: [[פרד אסטר]] ב"[[שיגיונות זיגפלד]]" ו"קרון הלהקה", [[קתרין הפבורן]] בסרט המתח "מתחת לזרם", [[אינגריד ברגמן]] בדרמה על [[מלחמת העולם השנייה]], "ארבעת פרשי האפוקליפסה", [[קירק דאגלס]] בדרמה הביוגרפית "[[תאווה לחיים (סרט)|תאווה לחיים]]", המבוססת על חייו של הצייר [[וינסנט ואן גוך]], [[ג'ניפר ג'ונס]] בעיבוד של מינלי לרומן הידוע של [[גוסטב פלובר]] "[[מאדאם בובארי]]", [[גרגורי פק]] ב"מעצבת האופנה", [[רוברט מיצ'ם]] ב"הביתה מהגבעה", [[פרנק סינטרה]] ב"[[אחדים באו במרוצה]]", [[ג'ודי הולידיי]] ב"צלצול הפעמונים", ב[[שבועיים בעיר זרה]] (1962) ו[[ברברה סטרייסנד]] ב"ביום בהיר ניתן לראות לנצח".
 
מבקריו טענו עם השנים שבסרטיו האסתטיקה גוברת על האמנות ושהדקורציה הופכת להיות העיקר. אולם כיום סרטיו נחשבים ליפים מבין הסרטים הקלאסים, כשמינלי משמש כאחד מעמודי התווך של ז'אנר הסרטים המוזיקליים שפרחו בהוליווד, הז'אנר המזוהה יותר מכל עם הקולנוע הקלאסי.