עמנואל-ז'וזף סיאייס – הבדלי גרסאות

סיאייס היה מגדולי הרדיקלים בשלב הראשון של המהפכה: הוא היה מיוזמי "שבועת מגרש הטניס" שבעקבותיה קמה [[האספה הלאומית בעת המהפכה הצרפתית|האספה הלאומית]] תוך מרי נגד המלך, תרם רבות לניסוח [[הצהרת זכויות האדם והאזרח]], התנגד למתן סמכות ווטווטו כלשהוכלשהי ללואי השישה-עשר, ועוד. בהמשך, כשכוחות רדיקליים עקפו אותו משמאל, הפכו עמדותיו למתונות ביחס למפה הפוליטית סביבו. בהתאמה, נעשה לאחד הכוחות שעמדו מאחורי מועדון ה[[פייאנטים (מועדון)|פייאנטים]] השמרני, שקם ב-1791. מעמדו שקע בהדרגה, אך הוא נותר ציר בוועידה לאומית גם לאחר [[הפיכת ה-10 באוגוסט 1792]].

עם קץ [[שלטון הטרור]] שב לאטו למרכז הבמה, בתחילה כדיפלומט ולאחר מכן כנשיא הרשות המחוקקת. ב-1799 נבחר לדירקטוריון, הגוף העליון ברשות המבצעת, שם הדיח במהרה את [[פול בראס]] מעמדת הבכורה והפך לאיש החזק ביותר בצרפת. פרוץ [[מלחמת הקואליציה השנייה]] שכנע אותו עוד יותר שהמשטר הקיים חסר תוחלת ויש להפילו באמצעות הפיכה צבאית. הוא גייס למזימתו את [[נפוליאון בונפרטה]], בו ראה חייל חסר ניסיון פוליטי, ויחדיו ערכוביצעו את [[הפיכת 18 בברימר]] ב-1799. סיאייס היה לאחד משלושת [[קונסול (צרפת)|הקונסולים]] ששלטו בצרפת, אך נפוליאון התגלה במהרה כמוכשר הרבה יותר משציפה ותפס את הכחהכוח לעצמו. סיאייס שירת כנשיא הסנאט וקיבל תואר אצולה וכיבודים אחרים בימי [[האימפריה הצרפתית הראשונה]], אך היהי חסר השפעה ממשית. עם [[הרסטורציה]] יצא לגלות בבריסל, בשל תמיכתו בשעתו בהוצאה להורג של לואי השישה-עשר. הוא חזר למולדתו לאחר [[מהפכת יולי 1830]], ומת בפריז ב-1836.